Deep Diving

29.12.2006 תאריך שאני לא אשכח אף פעם.

28.12.2006 יום חמישי - אני ור' קובעים ירידה לחד יומי לאילת.

29.12.2006 יום שישי - 04:00,
השכמה,
איך שאני אוהב להתעורר ליום של צלילות באילת.
אני כבר מריח את ריח הים.
אני כבר מרגיש את עקצוץ טמפרטורת המים.
אני כבר מדמיין את כל הדגים שאפגוש.
אני כבר מדמיין את כל התמונות שאצלם.
אני כנראה עדיין ישן.

יוצא מהמיטה, מתקלח, מתלבש, מכין אוכל וקפה לדרך, מכניס את הסוללות של המצלמה לתיק הצילום, בודק פעם אחרונה את תיק הצלילה.
אני מוכן.

05:00,
ר' מגיע עם המגאן החדשה שלו מהעבודה ויוצאים לדרך.
עוצרים במאפיה האהובה ליד הבית 2 ק"ג בורקסים (לא, זה לא בשבילנו).

07:30,
בין ב"ש למצפה רמון, לר' מתחשק לנמנם ולי בא לבדוק מה המגאן יודעת לעשות.
מתחלפים.
הוא ישן,
אני נוהג,
בדרך מחליף SMS עם האישה,
160 והגג עוד לא עף,
170 והגג עוד לא עף,
180 והגג עוד לא עף,
היא מחייכת ואומרת שחבל שהיא לא איתנו, היא תלמד אותי איך לנהוג.

08:30,
בכניסה של מועדון הצלילה באילת,
מוציאים את הבורקסים לצוות המועדון,

10:00 - 15:30,
פוגשים חברים,
מתעדכנים בסיפורים,
בעיקר צוללים, יום צלילות סטנדרטי, שלוש צלילות.
הגוף עייף ומותש אבל הנפש מרוממת והמצלמה מלאה בחומר גלם.

17:00,
הציוד שטוף ומוכן באוטו,
בשביל ה Grand finale' קובעים עם כל החברים בהמבורגריה הקבועה (עם ההמבורגר שעל שמי) לארוחה קלה לפני הדרך.

18:30,
יצאנו לדרך,
ר' עייף,
אני מתחיל את הנהיגה,
גם אני עייף,
החלון פתוח,
אני ב SMS עם האישה,
נוהג רגוע, רק 130.

20:15 צומת סומך, צומת לפני הכניסה למכתשים,
התעייפתי,
עוצר בצד,
מתחלפים,
ר' נוהג אני הולך לישון,

20:30,
גם ר' נירדם,
תאונה,
רנו מגאן טוטאל לוסט,
נפגעה העין,
פינוי לסורוקה,
אמא באה ובוכה,
אבא בא ושותק,
אחותי באה ויוצאת לבנה כסיד ומבולבלת מבית החולים
אחי בא ומנסה להסתיר את הכאב בהומור (מחלק לאחיות ריטלין ואומר שאולי זה יעזור לי לעין).
הרופאה התורנית מוצאת לנכון לפתוח את מחסומי ליבה לפני המשפחה ומכינה אותם לכך שאני כנראה כבר לא אראה בעין שלי.
זריקה של אופטלגין, השינה, השקט המיוחל.

בבוקר שאחרי החברה מתקשרת דואגת למה הפסקתי לענות,
את התשובה הזאת היא לא צפתה,
את הניתוק המבוקש ממנה היא לא נתנה,
את המיטה שלי היא לא עזבה,

אני מאושפז בבית חולים שבועיים,
ניתוח,
הראיה חוזרת חלקית, נכות חלקית For life.



ר' אני יודע שיש לך ייסורי מצפון,
ר' אני יודע שאתה מאשים את עצמך,
ר' אני יודע שכמו בתמונה סוריאליסטית, מפעם לפעם אני מנחם אותך ואומר "זה יכול לקרות לכל אחד"

ר' זה קרה איתך,
ר' זה קרה בגללך,
ר' אני נדפקתי באותו הלילה,
ר' אתה ישנת עם אישתך באותו הלילה,

על הדמעות של אמא שלי
על הדמעות שבלב של אבא שלי,
על הדמעות של אחות שלי
על הדמעות שבלב של אח שלי,

ר' אני שונא אותך


לג'
על הנאמנות , על הנתינה, על המסירות ועל כך שהכל הגיע ממך,
תודה,
יש דברים שאני לא אשכח.