באנג'י בלי חבל

לעיתים רחוקות מזדמן לראות אהבה אמיתית.
לעיתים רחוקות עוד יותר אתה מוצא את עצמך מוזמן לתוך אותה אהבה.
לחוות אהבה שכזו, שעומדת בטלטולי הזמן, העור שמאבד מהברק ומהידוקו ומשיניה הטוחנות של השגרה, זו חוויה, שמעטים זוכים לחוות.


ראיתי אהבה שכזו.
זכיתי להיות מוזמנת פנימה.
להציץ מבלי להסתתר;
במחוות, בשיחות, בעונג שבשיחה בזמן נהיגה ליעד כלשהו,
בהשלמת פרטי היומיום, תוך כדי בישול, מענה למיילים וטיפול בילדים.

זכיתי, אם ניתן לכנות עונג מפוקפק שכזה, לראות איש נפרד מאהובתו,
טרם עת, טרם תום התקוות, טרם תום האהבה.
והלב שלי, שהוא ציני, נוקשה ומצולק
שעטוף בקופסא עמידה גם בהדף מוקשים תת ימיים
נקרע היום.
נקרע לגזרים לאור השקיעה מול הים.
כל קרן שפילחה את העננים הבודדים שעמדו בשמי האופק
נטלה עימה חלק ממנו והשאירה במקום לב משורין, רסיס של תקווה מהולה בדם של שמחה ואבדן.