קראתי עכשיו את הבלוג של איימי, התגובות של אנשים אחרים המלחמות בינהן על יוקרה ושאר ירקות כל כך סוטה מן העיקר, תמיכה בחברה במצוקה ולא כל הבולשיט הדבילי שנגגרתן אליו, סתם חבל שמתוך מקום של טוב הצלחתן לשפוך את מיציי הזבל שלכן אחת על השנייה.
הכאב שאיימי עוברת עכשיו מחזיר אותי שנים אחורה בזיכרון אל אותו מקום מקולל שבו ביטלתי את עצמי בשביל אחד שהייה
הכאב והדרך החוצה מוכרות כל כך
אני כבר אחרי 4-5 שנים אחרי וזה עדיין חרוט בזיכרוני הביטול העצמי האשה הקטנה שהייתי בשבילו
הדברים שעשיתי כדי לרצותו.
הזמן שלקח לי לצאת מזה להתמודד עם הטעויות שלי והאחריות שלי על מעשי באותם ימים אפלים.
שנתיים לבד עם עצמי כדי להפנים ולסלוח לעצמי להבין שהוא אחד שנפגע בעברו ולא הצליח לצאת מזה
שבטח לא מודע עד כמה הוא פגוע, אין לי רחמים עליו רק חמלה נותרה לי בשבילו ותקווה שלא יפיל עוד נשים ברשתו
אני מאחלת לו עכשיו ממרחק הזמן מקום של שקט לשקם את עצמו ולפתור בינו לבינו את הנזקים שנגרמו לו שגרם לעצמו ולאחרים/ות וזמן להחלים.
לאף אחד לא מגיע חיים כאלו בתוך מעגל קסמים של כאב ללא סוף
היום אני יכולה לומר זאת פעם חששתי לראותו שוב
היום אני חזקה בזכות עצמי ויודעת לא ליפול באותו בור שוב.
לא מאמינה שאני חסינה מבורות, רק מן הבור הזה..
שיהייה סוף שבוע מוצלח לכולנו.
לפני 18 שנים. 17 באוגוסט 2006 בשעה 21:15