עקב של מי?

מה השעה? שאלתי
השעה שיחליפו אותנו... ענה לי איתי בהחלטיות
באמת??? שאלתי בתמיהה,
לא, אמר ואחזיר את העניים שלו לתוך העדי, (מכשיר לריאת לילה), כמובן שזאת היתה בדיחה בגלל שאנחנו החלפנו אותם ליפני 10 דקות מקסימום, עוד שעתיים תומר וגיא מחליפים אותנו, ועוד 21 וחצי שעות אנחנו צריכים לקבל אישור לעוף מהמקום הארור הזה, אבל מי סופר..
אאמממ... עמעמתי, אתה חושב שנתקפל בזמן?
מקווה ענה, תביא לי איזה משהו לנשנש, באמא שלך
הסתובבתי על הבטן וזחלתי לאיפה שהיה הציוד שלנו מונך, מצאתי את התיק אם האוכל, זחלתי עליו בחזרה ולחשתי יש שוקולד ויש שיפקה עם חומוס שניראה לי קצת מקולקל,
אני אוהב לחיות על הקצה אמר, תביא שיפקה וחומוס מקולקל,
חזרתי עם שניים, אני לקחתי שוקולד,
איתי הסתובב על הגב נתן לי את העדי, תצפת קצת אמר,
יא חרא אתה לא רואה שאני גם אוכל?
כן אבל אני בקשתי ראשון אמר, חוץ מזה שגם ככה לא רואים כלום עם הערפל הזה,
צודק עניתי לקחתי ביס ענקי מהלחם ושמתי בצד על הרצפה, לא הפריע לי שהוא על האדמה, אבל פחדתי שאני לא אמצא אותו בחושך הזה, הצמדתי אותו לגוף שלי ככה שאני יזכור, וחזרתי לעולם הירוק והמבחיל של העדי,
אוי באמת לא רואים כלום,
מה הרעיון של המארב הזה, מי יבוא לפה בלילה כזה, זה לילה לחפירות באיזה יער, אמרתי
אומארי מזכהש, מלמל בפה מלא,
מה? שאלתי אתה יכול למלמל יותר ברור
הוא בלע ואמר, את הקרחנות שלהם הם משיגים בפיגועים מה זה מסיבה עלובה באיזה יער..,
כן הא.. עניתי

הכימיה בין אנשים פועלת מוזר במארבים, תחשבו ששמו אותכם אם מישהו לשבת איפה שהוא לבד, שעות... ושניכם לא באמת רוצים להיות שמה, ולשניכם אין באמת עינין אחד בשני, חוץ מלעביר את הזמן, אולי,זה פועל הפוך איך שהו אנשים מסתדרים יותר טוב כשקשה, כאילו מבינים יותר טוב את הסבל אחד של השני,

בכול אופן אני ואיתי הסתדרנו טוב גם בלי קשר למארבים, וככה יצא שאני והוא ערים ביחד,תומר וגיא מחליפים אותנו עוד שעתיים , ואז אנחנו יכולים לישון לאיזה 3,4 שעות ואותם מחליפים רז ואור ואז שוב אנחנו, ככה לעוד 21 שעות פלוס מינוס, אבל מי סופר...
איתי אמרתי ותפסתי לו בחולצה, כשהעניים שלי בתוך העדי, אני רואה שלושה קופים משחקים דג מלוח, תעיר את כולם ותגיד להם לתפוס עמדות,
ניראה לי שאתה יכול לטפל בזה לבדך אמר כשהוא מכניס את הביס האחרון שלא לפה, פשוט תגיד להם שראיתה אותם זזים והם יחזרו להתחלה,
מה קרה לך אמרתי ברצינות, הם רמאים אלה חבל לך על הזמן, אין מצב שהם חוזרים להתחלה,
טוב טוב על תזיין לי את השכל אמר והסתובב על הבטן ונשכב לידי, מה ההייתה עושה בשביל מנה שאורמה עכשיו?
אממ, הייתי יורד לאמא שלך,
באמת? שאל, אני לא
ברור שלא יא דביל זאת אמא שלך!,
גם לאמא שלך לא הייתי יורד בשביל מנה שאורמה, ענה
הייתה גם שותה לה את המיצים בשביל ציפס וקולה, אמרתי
רק אם זה לא דייט. אמר

תיהיה רגע בשקט אמרתי,
מה קרה שאל אתה שוב רואה קופים משחקים דג מלוח,
ששש סתום שניה! השתקתי אותו,
הוא נדרך התרומם הסתכל עלי והקשיב,
זה נשמה כמו ענפים נשברים אמרתי, בכאילו בשביל להראות לו זה נשמה שוב,
כן הוא הנהן אם הראש,
תעיר אותם אמרתי, הצמדתי את העדי חזק לפנים, אבל לא ראיתי כלום, כוס אמק הערפל הזה חשבתי
איתי זחל עליהם, אני ביד האחת אם הנשק והשניה מחזיק את העדי,
זה נשמע כמו אבנים שזרקו על הריצפה, חשבתי שאיתי הפיל משהו...

את הפיצוץ לא שמעתי, רק הרגשתי את ההדף מעיף אותי, מצאתי את עצמי שוכב על הריצפה, הסתכלתי מסביב מנסה לקלוט מה קרה, הבנתי שחטפנו רימונים, את איתי ראיתי שוכב על הפנים, לא ידעתי אם הוא מת, את השאר לא קלטתי בגלל האבק, את הבני זונות גם לא ראיתי אבל ידעתי שהם קרובים מספיק, מספיק בשביל לזרוק רימונים, עוד מעט יתחילו לירות עלינו,
איפה הם???? צעקתי, אבל לא שמעתי את הקול שלי, קלטתי שאני לא שומע כלום חוץ מצפצוף אדיר, ניסיתי שוב לחפש מישהו אבל לא ראיתי כלום, פתאום אני קולט השנשק שלי לא עלי, ראיתי אותו שני מטר ממני, קמתי ורצתי עליו התכופפתי אבל לא לקחתי אותו, אני בשוק חשבתי, קח את הנשק צעקתי, מה קורה פה לאזעזל?? תפוס את הנשק המזוין!!! צרחתי, אבל היד כאילו לא רצתה לזוז,
אז אני קולט שאין לי יד...

התיישבתי על הרצפה וחיכיתי, לא יודע כמה זמן עבר, שמעתי דבורים אבל לא הצלחתי להבין אם זה עברית או ערבית, היו דמויות שגם אותם לא הצלחתי להבין, ואז שמעתי צליל מוכר של דריכת נשק...