אני לא פרודוקטיבית בימים האחרונים, כנראה כי תקף אותי הדיכאון החורפי הקבוע שלי. אני ישנה הרבה, אוף, כמה ישנתי בימים האחרונים! ומנגד אני שומרת על עירנות עד 30 שעות ואז קורסת למיטה ל-14 שעות שינה. אין לי חשק לשום דבר... הפסקתי לעבוד (להזכירכם, מילצרתי בתת תנאים) כי עיכבו לי משכורת על פרנציפ ואין דבר שמרגיז אותי יותר מאנשים שמנסים לבחון את גבולות הסבלנות והנועם שלי.
אז בימים האחרונים אני בבטלה מוחלטת, תקועה עמוק, עמוק בתחת של אבא שלי - או יותר נכון הוא תקוע בשלי, כמו קוץ. הפסקתי מזמן לרחם עליו, כשגילינו שכל הכאבים והקשיים שהיו לו נבעו מזה ששבר 2 צלעות בסך הכל... ולחשוב שחודשיים הוא לא בדק את זה והתעקש שזה הלב, וסחט ממני תשומת לב (שלילית, לרוב) וגרם לי לעשות דברים בבית שגם בכסף לא הייתי מוכנה לעשות. עכשיו הוא מנסה לפרוט על מיתרי הלב שלי כיוון שהכאבים מהצלעות הורגים אותו, ואסור לו להשתמש ביד שמאל - אבל אם הוא לא היה מזניח את המצב חודשיים, זה היה נרפא מזמן ולא היינו מגיעים למצב הזה, ולכן אני מסרבת לעזור לו אחרי החודשיים שבהם הייתי בסערת רגשות על כלום, ועוד העבדתי את עצמי בפרך.
הבטלה משגעת אותי, כמה אני רוצה עבודה במשרה מלאה או לפחות חצי משרה שתאפשר לי לצאת כבר מהבית אחרי משכורת או שתיים. אני מתפסת על הקירות, מחפשת בכוח מה לעשות - היום ניקיתי את הבית מלמעלה ועד למטה, דבר שלא עשיתי מעולם. אני מחפשת להתיש את עצמי בתעסוקה, כדי לחזור הביתה בתירוץ של "אני עייפה מידי אבא", ואז להתעופף משם אחרי חודשיים לעצמאות משלי.
הבעיה העיקרית בי, היא שכשאני מתרגלת לבטלה הזו, בשילוב עם הדיכאון החורפי השנתי שלי - אני מתרגלת יותר מידי. ואז כבר קשה להוציא אותי מהפוך לראיונות עבודה, או בכלל, לרחוב. אני מסתגרת מהחברה ומונעת מעצמי את ההנאות שיש לחיים להציע לי, מידי פעם ופעם. חברים הופכים לאיום, ולא לצורך, וגם החברה של המשפחה נראית לי לא מזמינה. אני לא יכולה לשטוח על גבי הפורום כמה התחושה הזו מפחידה אותי... אולי אקדיש לזה פוסט כשיתחשק לי.
לעזאזל, שיענו כבר מכל המקומות ששלחתי להם קורות חיים לפני שיהיה עוד יותר מאוחר מידי! (אני בשלב מתקדם של עצלות, ואני מנסה שלא לגרום לו להחמיר).
Help.
מגדלנה
לפני 16 שנים. 6 בדצמבר 2007 בשעה 23:29
