לפני 16 שנים. 12 ביוני 2008 בשעה 23:27
לקום בבוקר לתחושה שלא תקפה אותי כבר זמן מה, ולא לרצות לצאת מהמיטה. לחזור לישון, להתעורר מחום ולגלות שהתוגה הזאת, הדיכאון הזה, בדיעבד גרם לניתוק קשר עם מישהו. והתחושה הכללית שתוקפת אותך, לא באמת נותנת שיהיה לך אכפת. והיום לא זז, פשוט לא זז.
עוד סיגריה, ועוד אחת. וכמה כוסות קפה וניסיון לפגוש מישהו שיצליח לנער אותך מהריקנות הזאת שתקפה אותך. וזה לא שלאף אחד לא אכפת, זה פשוט שלאף אחד אין זמן. אנשים עסוקים בלהיות פרודוקטיביים בזמן שאת נרקבת בבית, מחכה להתחיל לעבוד, מחכה להתחיל לחיות.
מגדלנה
