נראה שהפסקנו להכיר בני אדם, בני זוג אפילו, במרחבים שאינם מפוקסלים וניבטים אלינו ממסך המחשב שמולנו. אני יושבת וגולשת באינטרנט, והיכן שאני לא נמצאת בין אם זה אתר היכרויות ובין אם לא, אני אמצא מישהו שמחפש להכיר אותי למטרות רומנטיות וגם רומנטיות (הרבה) פחות. מה קרה לחום אנושי? לשיחה אמיתית פנים אל פנים? נכון, היא תגיע בשלב כלשהו למרות ההיכרות האינטרנטית, אבל לא עדיף להתחיל משם, כמו פעם?
האינטרנט אמנם פתח בפניי הרבה יותר אפשרויות להכיר אנשים, אבל באופציה הזאת מסתתרים כל כך הרבה יותר אנשים שעליי לנפות ולסנן עד שאני אמצא את עצמי נהנית משיחה טובה ומחברה טובה של גבר כלשהו. במובן מסוים, האינטרנט רק סיבך אותנו יותר, בעצם.
המערכות יחסים הכי משמעותיות שלי התחילו מהאינטרנט, אבל פרקי הזמן שביניהם, בגלל הצורך בסינון כל כך קפדני, ארוך ומייגע, היו ארוכים להחריד. איפה הפשטות של פעם? להביט לאדם מולך בעיניים, ולא אחרי 6 שיחות במסנג'ר ומי יודע כמה SMSים ושיחות טלפון תחת מעטה חשאי כמעט (אפילו שהחלפתם תמונות או שוחחם בוידיאו-צ'אט), ולדבר אחד מול השני באמת?
זה מה שאני רוצה. זה מה שאני מייחלת לעצמי. נמאס לי לשוטט בעולם האינטרנטי כאילו פה באמת מתקיים העולם האמיתי. בעולם האמיתי, בחוץ, אנשים זרים אחד לשני ברחוב, אבל בשניה אחת יכול להיווצר קשר עין שיכול להצית אהבה גדולה.
פה לא כך הדבר. וחבל לי כל כך...
מגדלנה
לפני 16 שנים. 30 ביוני 2008 בשעה 17:42