יומני מגדלנה

אפשר לאהוב בן אדם שמעולם לא פגשת?

זאת לא שאלה פילוסופית. וזה לא עיניין של אהבה (רומנטית), פשוט, אני תוהה, אם האהבה, החיבה, הכבוד והאכפתיות שאני רוחשת כלפי בן אדם שאני מיודדת איתו כבר שנתיים מבלי שנפגשנו, ושאיתו אני כנה יותר מכל החברים הפיזיים שלי - היא אהבה שיכולה להתקיים גם אחרי ש(ואם)נפגש.

- כן

ומה מבטיח לי את זה?

- זאת לא הבטחה, זו אפשרות

מעניין אם זאת חברות שהיתה יכולה להתקיים אם היינו מכירים פיזית אחד את השניה. לפעמים זה נראה כמעט בלתי אפשרי, כאילו אם הנסיבות היו אחרות, מעולם לא היינו נקרים זה בדרכו של השני... ואני תוהה אם החברות הזו היתה יכולה להתקיים, להחזיק, במימד הפיזי. הרי יש בזה משהו פיקטיבי כמעט, למרות שלפחות מהצד שלי - ואני מרגישה בטוחה לגביו - תמיד הייתי כנה ופתוחה בכל נושא ותמיד הטיתי אוזן קשבת ותרמתי מעצמי לחברות הזאת.

- למה פתאום המחשבות האלו?

מרגיש לי לבד בעולם הזה, והאדם היחידי שאני אוהבת נמצא מאות אלפי מיילים ממני. מזמן לא אהבתי מישהו כפי שאני אוהבת אותו כאדם. כמה טוב לרכוש כבוד אמיתי למישהו חי.

מגדלנה