אני לא מרגישה ריקה מתוכן, עד כדי כך שאין לי מה לכתוב, אבל, לאחרונה אני לא מסוגלת להביא את עצמי לכתוב על חיי ומה שקורה לי. וקורה המון, אין לי ספק בכך... ממצבי הרגשי שנותר שבור, ועד הדברים הקטנים שמשום מה מחליטים לעשות "דווקא", ופשוט לא להסתדר.
ולמה? למה על אף שאני מתאמצת אני לא מצליחה לשים את החיים שלי על דרך הישר? אם הייתי פוגשת את עצמי לפני שנתיים הייתי מרגישה צורך לסטור לעצמי על המחשבה של "אדון, זה מה שיסדר לי את חיי במסלול הנכון". לא, העבודה היא שלי. ולמרות שאני "קורעת" את עצמי, אני לא גורפת תוצאות. עדיין?
ובכלל, איפה אני והעולם הזה? האם אני באמת בדס"מית? האם, אי פעם, הייתי? אולי פשוט פניתי במסלול אחר שלא מותיר לי מקום לדימיון, לרצון, לחוות את העולם הזה כפי שרציתי עד לא מזמן (ובעצם, די מזמן). ובכלל, גברים כל כך פוגעים בי שאני חוששת מהם כבר.
אני מתגעגעת, ומצד שני, לא בטוחה שאני רוצה לשוב. אני לא מספיק מזוכיסטית כדי להינות מעוד אכזבה מגברים. הכאב הזה, הנפשי, הוא מעל ליכולותיי.
מה יהיה איתי?
מגדלנה
לפני 15 שנים. 6 במרץ 2009 בשעה 21:31
