אל הדלת שלך אני מגיעה לפי בקשתך, חגורה באיזורים שונים בגופי מתחת לבגדיי. חגורה עבה מועכת את חזי, אני מפוסקת בערוותי על ידי חגורת אגן מיוחדת, חגורה על כל ירך - מלופפות חזק, זרועותיי מלופפות ברצועות עור עדינות כתפילין, וסביב צווארי קולר כלבות מהודר ומהודק היטב.
מלבד שיערי הנופל על פניי הנשיים איך שום סממן שזו אישה המתדפקת על דלתך.
אתה פותח לי את דלתך ומורה לי להכנס, מביט בהליכה המשונה שלי שכן רצועת עור הדוקה בין רגליי ומבושיי מפריעה להליכתי. צחוק עדין נשמע מכיוונך כשאתה סוגר את הדלת אחריי ונועל אותה. הלב מחסיר פעימה.
הנוכחות האדירה שלך ממלאת את החדר המואר רק בנרות - משווה לערב זה איזה שהוא נופך דתי משהו. "להתפשט. על שש כלבה" אני שומעת אותך מורה מאחוריי - אני מסירה את החולצה הגדולה עליי בכמה מידות ואת הג'ינס, נותרת כשרק חגורות לוחצות על גופי בעת שעוברת לתנוחת שש לדרישתך, מרגישה את הדם עומד בין חלקי גופי הנותרו חשופים מבין החגורות.
תופס בשיער הפזור ומרים את ראשי להביט עליך. "הערב את ש-ל-י כלבה, ברור?" אני לוקחת נשימה ארוכה ועונה חלושות "כן אדוני", גוררת במהירות סדרה של הצלפות על גבי על שעניתי חלש מידי, לאט מידי. צווחות של בהלה...
"את כל כך רוצה להיות בשקט, כלבה, אז נשים לך גאג" ובעקבות זה מולבש עליי גאג, לוחץ על פי ואת לשוני כך שנדמה לי שהפירסינג בה עלול לבקוע אותה. אני בולעת את האויר והרוק במהירות.
הוא שב לנקודת מוצאו מאחוריי ושב להצליף בי כמקודם. אחת - הנשימה נעתקת, שתיים - הנשימה נעצרת, שלוש - הנשימה הופכת לדבר בלתי אפשרי, ארבע - ידיי נחלשות תחת המאמץ בתנוחה, חמש - הדם שכבר פסק מלזרום לרוב אזורי הגוף רותח בתוכי, שש - ידיי רועדות ורגליי נחלשות אף הן, שבע - אני משחררת את נעילתי מהתנוחה וקורסת. "מי הרשה לך לשכב, כלבה?" אני שומעת את אותך מגחך מעליי. אני מנסה להתרומם אבל תחת סולית הנעל שלך אני מורדת חזרה לרצפה, "ומי בכלל אמר לך לקום, זונה?".
אני מגניבה מבט מבולבל לאדוני וחוזרת לבהות ברצפה הקרה שעתה אני שוכבת עליה.
אדוני להערב רוכן מעליי, משחרר את החגורות מגופי הדואב ונותן לדם לזרום אל כל האיזורים שנחלשו כבר מזמן. אני נותרת לבדי על הרצפה כמה דקות, מרגישה את האיזורים הרדומים חוזרים להכרה, כאב עמום ותחושת "נמלול" ממלאת את גופי, מעצבנת. אני נעה בחוסר שקט על הרצפה.
צעדים מבשרים לי על חזרתך לחדר, מבט הצידה מגלה לי פלאג בינוני בידו הימנית, ובשמאלית צנצנת חומר סיכה - אני נושמת עמוק. "חזרה על שש, נחת מספיק כלבה מטומטמת". אני שבה לתנוחת השש ומרגישה את חומר הסיכה הקר נמרח על חור התחת שלי, משערת שגם הפלאג נמרח בו, כשפתאום וללא רחמים חודר אליי הפלאג, מבתק את ישבני שמעולם לא חדר אליו ולו פלאג אחד מימיו. מבעד לגאג ניתן לשמוע את אנקות הכאב והעונג שלי, שלא נמשכות זמן רב כשהפלאג שלפני דקה היה בשלמותו בחור התחת שלי, עתה נמצא לחלוטין בחוץ. דמעות נקוות בצידי עיניי...
"טוב" אני שומעת אותך מוחא כפיים בסיפוק "אני רואה את מתאימה כלבה, ויש לך הרבה פוטנציאל". הגאג מורד מפי, אני מלקקת את שפתיי היבשות משהו. "אני אקח אותך לעוד לילה, בינתים זה מספיק".
אני מתלבשת בשקט, מודה לך "תודה אדוני"... הדלת נפתחת ואני שוב מחוץ לדירה.
לפני 17 שנים. 4 בדצמבר 2006 בשעה 2:38