אני מצטערת שאני הופכת את הבלוג הזה לאחרונה לפחות ופחות בדס"מי, אבל אני פשוט חייבת לפרוק 😒
אני יודעת למה קוראים ל'טיפה המרה' כך, כיוון שהיא ממררת את חייהם של אלו שחיים עם אלכוהוליסט. ואבא שלי אלכוהוליסט. לאחרונה כמויות האלכוהול שהוא שותה הפכו למפלצתיות. בכל ערב אני צופה בו שותה כוסות שלמות של רום, משתכר ומאבד שליטה על ההתנהגות שלו ואופן הדיבור שלו אליי עוד יותר ממה שאני חווה ביום יום כשהוא פיכח.
אף פעם לא ראיתי אותו ככה, כל כך חולה, כל כך מטורף. אני יודעת שזה אבא שלי - אבל אני ממשיכה לתהות איפה אבא שלי תחת החזות המבעיתה הזו. אני כל כך מתגעגעת אליו...
הלוואי והיתה לי איזו מילת ביטחון, משהו שהיה עוצר את ה'סשן' הזה ומקרקע את אבא שלי חזרה למציאות, זו שהוא מתכחש לה מאיזו סיבה, חסרת היגיון ככל שתהיה. איזו מילת קסם שהיתה גורמת לו להפסיק את ההתעללות הזו בי, את הטראנס החולני שבו הוא נמצא כשהוא שיכור, וכתמיד - גם כשהוא פיכח.
אני לא יכולה שלא להתרפק על הרחמים העצמיים שלי, כשאני יודעת שאבא שלי יכל להיות האבא הכי נפלא בעולם, כזה שמעניק חום ואהבה ומנחיל לי ערכים ומלמד אותי כיצד להתנהג כאדם בוגר. אבל אני בת 21 באפריל ואני כל כך ילדה, כל כך מפחדת לצידו וממנו שאני מנסה להיות 'הילדה הקטנה' שלו רק עוד קצת. רק עוד טיפה... לפני שהחיים האמיתיים נושפים לי בעורף והמציאות מתדפקת לי בפנים.
לראות את אבא שלי, אדום כולו מאלכוהול ועצבים - חמום מוח ונפש, כל כך מלא שינאה כלפיי... מי שהיתה פעם, לא לפני הרבה זמן, הילדונת שלו. אני כל כך מתגעגעת אליו...
החיים איתו נהיו בלתי נסבלים, למה הוא מתעקש להרוס את היחסים בינינו שנה-שנתיים לפני שהוא עוזב אותי לעד, לפני שהוא נפטר? הרבה זמן הוא לא יישאר איתי, ואני כל כך רוצה שהזכרונות האחרונים שלי ממנו יהיו היפים ביותר שאפשר לזכור מאבאל'ה שלי.
לא רוצה לזכור ממנו אבא שיכור, מטורף ואיך צרח עליי, קילל אותי, רמס אותי והפך אותי לצל שלו, שחור וכואב יותר. אני רוצה לזכור שהוא אמר לי 'אני אוהב אותך' או 'ילדתי הקטנה', או שקפצנו כך סתם בערב למסעדה ובילינו ערב ביחד, או שהוא חיבק אותי והתרפקתי על הכרס שלו, והרגשתי מה זה 'אבא'.
ולא יהיו לי הזכרונות האלה. לא יהיה לי האבא הזה.
מגדלנה
לפני 17 שנים. 14 בדצמבר 2006 בשעה 22:12