עשיתי זאת, ובגבורה - ייאמר לזכותי. כיוון שרובכם לא יודעים על מה מדובר... השתתפתי בצילומים של בונדג' המקסים. לא תפקיד גדול במיוחד, "זונה" ברקע, אולם לאחר זמן מה המחוך והתחתונים שכיסו את גופי ירדו אף הם והצטלמתי בעירום מלא עבור בונדג' - ויותר חשוב - עבור עצמי. לכן אני לא מבטוחה שהתמונות יתפרסמו, לפחות לא עד שאראה אותן בעצמי ואתן את אישורי, אבל בחזרה לנושא...
כל הצילומים, גם כשעוד לבשתי את מעט הבגדים שהיו לגופי הייתי בהתרגשות וחרדה ומתח קשים, לרגע אחד זה היה רע, ואח"כ זה היה טוב והמתח בא והלך עם כל פריט לבוש שירד במשך הצילומים. תודות לים היפהפיה, הס פן תעיר המדהימה ובונדג' שפיקד על הצילומים הרגשתי בין משפחה... מה שכל כך הקל עליי את החוויה של להתמודד עם הגוף שלי. זה די מעורפל, אבל אני חושבת שהרעיון להתפשט לגמרי בא בסוף ממני... [מגדלנה מנסה להבין שוב למה היא נותנת רעיונות לבונדג' המשוגע], הרי אם כבר הורדתי את התחתונים מה ישנה המחוך, נכון? ואז גם הוא ירד, והסתובבתי - בהתחלה די מפוחדת ואח"כ עם חיוך מסומם על פניי - עירומה ליד השלושה המקסימים עד לצילומים שלי ואחריהם. היה קר, אבל היה שווה את זה.
אני לא אוהבת את הגוף שלי, כל הצילומים אמרתי לכולם כמה אני שמנה וכמה הגוף שלי לא יפה עבור צילומים [בעוד ים צועקת עליי "תחליפי את המנטרה" בלי סוף] ולכן הדבר היווה עבורי גבול מטורף, בל יעבור, שאני - מגדלנה - אצטלם בעירום ועוד עם פנים ישר למצלמה כך שכל מי שרוצה ידע שזו אני, כן, אני. וזה יקיריי, הגבול אותו עברתי אתמול וממנו חששתי זמן רב, רב מידי. עשיתי זאת.
מגדלנה
לפני 17 שנים. 13 בפברואר 2007 בשעה 11:59
