מה הטעם באהבה? רובנו חווים אותה ונכווים ממנה ובכל זאת משוועים לכזו - איזה מן מזוכיסטים אנחנו?
אולי כי האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לא להיות לבד. למרות זאת, בכל מערכת יחסים שהייתי - בין אם אהבתי ובין אם לא - בסופו של דבר הרגשתי הכי לבד שאפשר, ורציתי לברוח - אל הלבד המוכר, הבטוח, זה שלא נכפה עליך על ידי בן אדם שאתה חושב שאתה אוהב ובעצם מתגלה כמי שישבור לך את הלב וידרוך עליו כמה עשרות פעמים עד שתתעורר ותבין שאתה סובל בקשר הזה. אולי זו רק אני.
אני פשוט ריקנית. זה שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו ועל כמה שאני רוצה להתחפר בשקע בין עצם הבריח ובית השחי שלו ולהסניף זיעה מתוקה תוך כדי שהוא מניח זרוע ארוכה עליי ומלטף את השיער שלי - זה רק מראה לכם כמה ריקנית, נבובה ומטומטמת אני יכולה להיות. תחשבו על זה ככה, אני חווה את גיל 15 סוף סוף - לראשונה בחיי אני חושבת על מישהו אחר מלבדי...
כנראה עכשיו כשסוף סוף התאהבתי ואני כל כך מבולבלת מזה, עכשיו אני מבינה כמה טיפשה אני בעצם. כל החיים שלי חיכיתי לזה, והנה עכשיו אני מפחדת מהמצב שבו אני כלואה כי להוציא אותו מהלב שלי אני מפחדת לא פחות ועדיין, אני לא מעיזה לקחת את זה צעד אחד קדימה. טוב לי בקירבה המעושה שיש בינינו, להתחבק איתו או להתנשק בלי שהוא יודע מה אני מרגישה כלפיו, או יותר נכון בגלל שאני יודעת טוב מאד מה הוא (לא) מרגיש כלפיי. טוב לי לשכב במיטה שלו מכורבלת, אחרי סקס מושלם - כשהדביקות היחידה בינינו היא הזיעה של אחריי. אני מפחדת להכניס רגש למשוואה הכמעט מושלמת הזו שיש בינינו, כי אני מפחדת שזה ייהרס.
להתאהב זה להיות מוכנה להילחם בשדים שלו לפני שאת נלחמת בשדים שלך, להחסיר שינה כדי להיות מוכנה לטלפון "בואי, עכשיו - אני צריך אותך" (שלעולם לא יצלצל), לרצות להסניף את הריח גוף שלו ולחקוק כל תא בגוף שלו - זה שחשת עם הלשון בפעם האחרונה שנפגשתם, לסבול את הזיפים שלו שדוקרים כל חלקה טובה בגוף שלך כשהוא מנשק אותך אלפי פעמים ועוד אחת. ולדעת שהאהבה הזו נידונה להיכשל, ובכל זאת לחוות אותה. להיות מוכנה להיפגע אלפי פעמים ועוד אחת. למות בשבילו אלפי פעמים ועוד אחת. לסבול את האדישות שלו, ולו בשביל הרגעים הקטנים שבהם את אלוהים בשבילו, כי השפתיים שלך שמטיילות על העור שלו מענגות אותו כמו שאף אחת לא עינגה אותו אי פעם, ולהצטנף לכדור קטן של אושר ולו לכמה שניות עד שחוזרים למציאות. ידידים, חברים ללהקה, את אף אחת. העשן של הסיגריה של אחרי - כמו קטורת לטיהור - מסלק כל שביב של תקווה למשהו אמיתי ומטורף ביניכם.
מגדלנה
לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 10:50
