החופש הגדול , קיץ 2006 , מאחוריי. חופשת הקיץ הכל כך לא שגרתית שעברה עליי .
חופש עצוב,חופש שהיה חם מידי והרגיש לי ארוך מידי .
חודשיים תובעניים : העבודה , המשפחה המורחבת , הבית , הבנות שלי - האם ידעתם כמה תובעני זה להיות הורה ? ...
ו... אדוני.
אבל כאן זאת כבר תובענות מסוג אחר ... שאותה אני הבאתי על עצמי, בתהליך לא קצר.
אני ביקשתי אותה , היתי זקוקה לה,להרגיש אותו , את אדוני, במשך כל היום איתי .
תובענות שקשורה בנתינה שלי, בהשתייכותי אליו, בצורך החזק שלי להרגיש שפחתו , קטנה לרגליו גם כשהוא רחוק ממני.
עדיין בתהליך. תהליך של הפנמת דרישותיו ומשימותיו ושיבוצם בחיי השגרה היומיומיים שלי.
כל משימה שכזאת כל כך מרגשת אותי , ממלאת אותי בעוצמתו.
יש מצבים שמביכים אותי , אבל זה משתלב נפלא עם קטנותי מולו,
כאן מתממשת הנתינה שלי.
וכל התהליך הזה יכול לקרות רק בגלל ההדדיות החזקה שבינינו.
אני הרי יודעת שאדוני זקוק שאבצע את המשימות עבורו כדי שיחוש אותי לרגליו כמו שאני מרגישה אותו מעלי.
כמו צבעים חזקים שמתערבבים אחד בשני ויוצרים ציור עוצר נשימה בצבעוניותו.
ואיך הגעתי מתובענות למשיכת מכחול ייצרית כל כך ? אין לי מושג.... 😄
טוב לי.
לפני 17 שנים. 8 בספטמבר 2006 בשעה 8:12