סודות ו...

אוהבת איך שהוא עוטף אותי כל הזמן מכל הכיוונים.
לא מפספס מילה , לא מפספס תחושה , כל כך מדוייק באמירותיו ,אוהבת להיות במחשבותיו.
אוהבת את תחושת השייכות שהולכת ומתעצמת,
אוהבת.

( וכן ! הוא כבר יודע את כל זה 😃 . )

זהו, זה נגמר.(זמנית.... )
צפוף צפוף, כולנו ביחד, כל המשפחה. היה נפלא , מודה.
מרכז וצפון, המשפחה שלו והמשפחה שלי והילדים מאושרים.

כן, באמת היה נפלא....
אבל ... כשהכל נפלא בצד הזה של חיי .... הסוד שלי מתכרבל ומחכה...לא מרפה.

היום חזרתי לשילוב המחייה כל כך : קול, מילים, שאלות , חוויות, שיתוף, ריגושים ...

התגעגעתי
😃

זה חוזר וזורם ומתחיל להציף את כל אבריי , לעורר אותם...
זה זורם בקצב שהולך ומתגבר מיום ליום...סוחף אותי ...
זה מתבל ,זה טעים, זה מחייה , צובע בצבעים נהדרים , מרווה אותי ...

טיף טיף טף
😃

התחלתי ללמוד. ממש ממש התחלה ...
קצת נזהרת... קצת מבולבלת... בוחנת ...
והמון נסערת ...

ניצנים... המון ניצנים...שהופכים לאט אבל בטבעיות לפרחים צבעוניים ויפים ...
תחושה של התחדשות , התרגשות ,צבעוניות , פריחה.
נעים לי !

אני, שתמיד מאמינה באדם שמולי...שתמיד נותנת הזדמנות ולא מתוך תמימות או ילדותיות
אלא כי באמת חושבת שככה צריך עד שלא הוכח אחרת,זאת דרכי , חוויתי אכזבה עצומה.
אכזבה מאדם שהיה הקרוב אליי ביותר , אדם שסללתי לו את הדרך להגיע הכי קרוב לליבי מתוך אמון, בגלל האמון.
האכזבה העצומה נבעה מכך ש "אמון הדדי" - צירוף המילים הזה - היה חלק בלתי נפרד מדבריו ,מאמונתו, מהשקפת עולמו בקשר שחווינו , והסתבר שזאת היתה מילה , חסרת משמעות אמיתית. ובעזרת המילה הזאת שמבחינתו היתה מרוקנת מתוכן, הצליח לתמרן אותי ולא רק אותי !

ההלם היה עצום , חשבתי שאולי טעיתי בדרכי, כי אני האמנתי ,בכל ליבי האמנתי, ויום אחד ,תוך שעה מגדל של שקרים התמוטט עליי.

אבל .... למרות הכל...
כנראה שלא , לא טעיתי בדרכי 😃










[b]

טיילתי היום ביפו, טיול לציון יום האישה, בעקבות נשים שחיו ביפו... היה מרתק.
טיילנו לאורך קו החוף של הנמל העתיק, למרגלות העיר העתיקה, שם , לפי תיאורים מספרי ההסטוריה, היה איזור ה"אורות האדומים" של העיר - תחילת המאה ה- 19. תיאורים צבעוניים של הנשים היפות, המלאות, הוורודות, שנשענו לאורך החומה וחיכו בלהט לענג את הגברים...
כן... התיאורים הם יפים. והציורים והרישומים של נחום גוטמן , הכל כך אירוטיים (לאותה התקופה), ממחישים מצויין את האוירה.
מהנמל טיפסנו במעלה המדרגות לתוך העיר העתיקה ... יצאנו ליד המועדון , ליד הדאנג'ן.

ולא ! לא רק זה מה שהסתובב לי בראש כל הסיור , אבל גם !!! 😃
נהניתי , מאוד מאוד.

אם אנחנו כאן אז התחזקנו, אז השלמנו, אז מימשנו או בדרך למימוש.
אם אנחנו כאן אז הצורך פרץ והצעד נעשה והאומץ קיים והתשוקה מושכת....
ולא כל אחת מאפשרת לעצמה לממש פנטזיה , לממש צורך,להכיר בו !

מרימה כוסית לכבודכן, מנשקת אתכן.
😃

קראתי את דבריו של צ'יטה בפורום. כמה דברים לי בנושא ודווקא כאן ולא בפורום.... כי כאן זה המגרש שלי 😃
הדינמיות ביחסים בין אדון לשפחה היא עצומה. למדתי מנסיוני האישי, משיחות, מהכרות עם אנשים, משני הצדדים שאי אפשר להשוות בין אדון אחד למשנהו או בין שפחה אחת לאחרת. אמנם יש קווי הגדרה בסיסים משותפים אבל הם מאוד רחבים ובאמת.... השמיים הם הגבול.
כן ! נשלטות דורשות תשומת לב והרבה..... כמו שהאדון דורש תשומת לב ... והרבה !!!!
כשבוחרים להיכנס לקשר שליטה עם מישהו אחד,קשר רציני , ( לא מדברת על משחקי שליטה בסקס מזדמן)
זה מצריך למידה האחד את השניה. לא משנה אם כל אחד/ת כבר חווה קשר כזה בעבר. כל קשר הוא חדש כי כל אחד מביא איתו את עולמו הכל כך אישי והחיבור מוליד דברים שונים מזוג לזוג.
קשר רציני בין אדון ושפחה מצריך קשר יומיומי או איזשהו סוג של קשר רציף שמתאים לשני הצדדים אחרת העניין בקשר אובד, המתח מתפוגג, וכמו בכל מערכת יחסים הקשר דועך.
קשר כזה נבנה רק על הדדיות אחרת אין לו קיום והדדיות מחבקת בתוכה, בין המון דברים, גם תשומת לב וגם מאמץ.
ואני יודעת שיש כאלה 😃 שברגע זה מקמטים את המצח ואומרים "איזו הדדיות? השפחה צריכה לתת את כל כולה לאדון, התמסרות טוטאלית " נכון ! ברגע שהחליטה להתמסר בצורה כזאת לאדונה זאת הדדיות !
קיומן של נשלטות בהחלט לא תלוי בקיומו של האדון (כמו שצ'יטה חושב) אבל יש קשרי שליטה בהם הנשלטת נותנת את התחושה הזאת לאדונה כי הוא זקוק לה. - זוכרים ? הדדיות ?
וכך לגבי עוד ועוד דברים המרחשים בדינמיות של היחסים האלה.
אני מאמינה שאדון חכם ידע להעביר לשפחתו מה הוא מצפה ממנה ולמה הוא זקוק, ויבחין בצרכיה.
והצרכים של כל אחד הם שונים ולכן בוחרים ובוררים ומתאחדים בסוף עם מי שהכי מתאים או מתאימה ואז חוסכים לחברי הכלוב את הבכי על כמה קשה לסחוב את עול השפחות... 😃

שמעתי שיר, אני חושבת שבביצוע שלומית אהרון, כשמשפט אחד מתוכו הסתנן לי , תפש אותי במיוחד:

"...וכשאתה נוגע, הגוף יודע שכאן הבית..."

לפעמים קורה לי שלא יודעת איך לתאר במילים תחושה, שלא מצליחה למצוא את המילים הנכונות לתיאור תחושה, חוויה , חזקה במיוחד.... והנה, המשפט הזה , שהסתנן לו פתאום...
זאת התחושה ! זאת התחושה הפיזית הכל כך טובה ,הכל כך מתעלה שהאדון מעניק לשפחתו בהצלפה שלו, במכה שלו, בליטוף שלו, בנשיקה שלו - במגע שלו.











[b][b]