|
|
|
"בזכה מתפילותיי ובטהור הרהוריי
בנעים הגיוניי ובגדול יסוריי -
לא ביקשה נפשי כי אם היגלותך... " ח.נ.ביאליק
כמה שאנחנו זקוקים לה, לאהבה. למה אנחנו ? למה לא אומרת "אני" ?
אני ! כמה אני אוהבת להיות אוהבת ונאהבת .
מאחלת המון אהבה.
😃
עבר חודש...
החיים זורמים , הכל מסביבי ממשיך כרגיל ,מהאישי ביותר למדיני ביותר...
אפילו החמאס ... האיום האירני... (באישור אחד העיתונאים הבכירים בארץ שאיתו נפגשתי בשישי בלילה 😃 מצבו הקשה של שרון...
ואני, גם אני זורמת... כנראה שזה הדבר הנכון ביותר לעשות כי נהנית מזה.
נתקפתי בסופ"ש רחמים , לא על עצמי, עליו... זה העסיק אותי , איזה חסך עצום גורם למישהו להתנהג כמו שהתנהג. :-((
ועדיין , מתגעגעת... ואומרים לי שזה טוב וטבעי עד שהגעגוע יתמקם שוב במקום הנכון.
כן , מאמינה בזמן , הזמן תמיד אבל תמיד היה לצידי, חבר טוב שלי ובחברים טובים מאמינים.
אומרים שיש קשר בין מזג אויר למזג הרוח... הרוח האישית שלנו.
בחוץ סערה, סערה אמיתית שלא מופיעה הרבה במחוזותינו : גשם , רוח, רעמים, ברקים, אפור... ו.... כל כך צבעוני.
ובפנים חם, רגוע, מתפנק ,רך, מתכרבל ...
אוהבת סערה , אוהבת מזג אויר שכזה.
וצבעוני למה ? כי על הרקע האפור כל הצבעים כל כך בולטים.הצבעים של המטריות והמעילים והצעיפים והאודם האדום שמרוח על השפתיים ... והלק האדום על הצפורניים...
איזה בוקר ... בוקר טוב !
מכת גרזן !
יתכן שלא היתה אהבה אמיתית ... אשליה ?
זה כבר לא חשוב,
מה שחשוב שאני אהבתי... מאוד מאוד אהבתי . (מחייכת... באמת באמת )
ממש עכשיו, שמעתי משפט שכל כך ריגש אותי....
"אהבה גדולה, אמיתית, לא יתכן שתסתיים כמו מכת גרזן ..."
כנראה שכן... :-((
חזרתי משיעור ספורט, כל כך הרבה אנרגיה הוצאתי שם...כל כך אוהבת את התחושה...
האדרנלין, הזיעה, הכוח ...
תמיד בשיעורים מחליקות לי מחשבות... מתישבות ההבנות....
כואבת (פחות אבל כואב...) , אוהבת, מתגעגעת, כועסת משמע מרגישה !
משמע חיה !!!!
כשקמתי הבוקר... מול המראה, בחדר האמבטיה ... תוך כדי סירוק שיערי , נמשך על פני חיוך... "שפחה להשכרה" ? - המחשבה חלפה לי בראש ...התעופפה לי מול העיניים...ככה פתאום בלי שום הזהרה.
הצורך, היצר, המשיכה .... הכל שם עדיין ?
כן ! עמוק וחזק ... איזה בוקר 😃
אחרי השיחה האחרונה שלנו.... מיד אחריה .... הסרתי את הצמיד מרגלי, צמיד שהוא העניק לי , צמיד שסימן את שייכותי .
עד היום לא היתי מסוגלת לכתוב על כך שהסרתי את הצמיד.
המחשבה צבטה לי כל כך חזק, למרות שזה היה המעשה הראשון שעשיתי כדי להתחיל את מסלול הניתוק...
והיום... כותבת....
אוהבת אותו... את האיש שהכרתי ...
שהיה יקר לי כל כך , שהיה קרוב אלי כל כך, שנמשכתי אליו כל כך, שהערצתי,
שסמכתי עליו הכי שאפשר - יותר מאשר על כל אחד אחר משמעותי בחיי.
ופתאום הוא איננו ...
בין רגע הופיע איש אחר שאותו לא הכרתי מעולם ... ונעלם !
מודה על כך שלא הכרתי את האיש האחר .... שאזכור רק את זה שאהבה נפשי.
אהבה גדולה, ענקית, אדירה,
חברות נפלאה,אמון , כבוד הדדי,פרגון, מימוש,
יצרים, אדון -שפחה, יחסי שליטה,
גבול שמסירים.... ועוד גבול... ועוד.....
ואז תוך דקות... כמו מגדל קלפים.... הכל מתמוטט... בתאוצה.....
למדנו כל כך הרבה ביחד... הרוויח את מקומו להיות אדוני.....
איך ויתר על זה כך , בצורה שכזאת...
היתכן שמעולם לא היה אדון ?
