ללא שם

כי קולר הוא לא רק חתיכת עור או מתכת העוטפת את הצוואר

גם שרשרת חרוזים גדולה

בצבע שבחרת בצורה שבחרת

מהודקת ונעולה בצורה שבחרת

אומנם רק אנחנו יודעות שכך

התחושה לא נעלמת, את תמיד איתי

מחוסר הנוחות צומחת הבנה, תחושה, ורגש

שאני מניפה, מחזיקה ומוחזקת.

בראי בשירותים של העבודה, במעלית וברחוב 

שרשרת חרוזים נראית למרחוק

ופני ופנייך מהדהדים בראשי. 

את לא מפסיקה לצלם אותי, במצלמה המשוכללת שלך

גוף מלא וגם כל חלק וחלק

כפות רגליים, ידיים

חזה, וקלוז אפ על הפטמה וגם על הפטמה השניה

וראש ופנים 

ואת הכוס שלי מקרוב

ממש מקרוב

ואת אצבעותיי קבורות בתוכו - לבקשתך

את ומצלמתך מקפיאות אותי, 

מאוננת, גומרת, 

אלפי תמונותיי מוקרנות על המסך בבית

מתקלחת, עושה פיפי, מבשלת, 

פלאג מבצבץ בין לחיי

אוהבת אותך 

ואתה מספר לי הכל, אך גם בלי להזכיר שמות

על נשים שאהבו כך, או אחרת 

אני לא מבינה מה זאת אומרת 

עיניך החומות מתבוננות בגופי החשוף לפניך

אני לא רוצה לומר מה אני אוהבת

זה כל כך לא משנה

רוצה לנחש ממך

רוצה שתבחר אם תרצה פינוק שלי או פסיביות

בלי שתאמר אני מנסה לנחש

כל החורים שלי זמינים בשבילך 

כשרק תרצה 

מאוננת מולך לבקשתך ורואה איך אתה מתחרמן ממני

מנחשת את עומק עיניך, אני לא מתבלבלת. 

אני - עירומה

ואת בגופיה ותחתון, כהרגלנו

רגעים קטנים

אצבעותייך עוברות עלי, מציירות על פני

מלטפות צוארי, חזי, פיטמותיי

אך לא במיניות

קשה לי לתאר

אך אני יודעת - זו לא נגיעה מינית

את מתייחסת לגופי

ומרשה לעצמך כל מקום.  בתי שחי,

מותניים

מעבירה ידך מכפות רגליי ומעלה

אני יודעת שזה לא סקס

גם כשאצבעותייך חודרות פנימה

ויוצאות אל פני, להריח

ואלייך - לטעום.

אני שוכבת פסיבית, שלך. 

אני מחבקת, ומחובקת. 

גם הטוסיק שלי אינו מחוץ לתחום

וזה כל כך כיף

אני ממש מתרגשת כשאצבע טבולה מגיעה אל אפי

אל פי

וגם אלייך.. את סומכת עלי

שאני טהורה ככל שאפשר להיות 

שאני שלך, שרועה

נצמדת אלייך, כשאת מנגנת על גופי באיטיות. 

ואת מושיטה את הבקבוק בשבילי, שאסוך את עצמי

משמנת בנדיבות 

באיטיות, מוסיפה עוד ועוד מהחומר השקוף

הנערה מצלמת, 

או אולי מסריטה, 

את עירומי, המלטפת עצמי מצד אחד, 

ומצד שני אצבעותיי המרחיבות, מרככות

אירוטית ומינית, חשופה, ומרוגשת

מבושמת, מקבלת ממך "צעצוע" חדש

שחור, עבה, קצת ארוך, קצת שמנמן 

כדי שאשמן גם אותו. 

את קמה רגע לשים מוזיקה שקטה, 

רקע בשבילי, בשבילכן, 

ואני מתחילה להחדיר. 

מרגישה איך הפלאג פותח אותי, מפלח באיטיות, 

איך הכאב נבנה, את מסמנת לי להמשיך

והנערה מצלמת אותי מתנחמת בליטוף עדין של הפות, 

של השפתיים, מנסה לקבל את הפלאג הגדול,

משנה זוויות המקלות עלי. 

נשימת כלב

שיחרור, ומנסה להוציא 

ומכניסה מילימטר אחרי מילימטר 

שורף לי, ואני גם פוחדת

ואז אני מכילה הכל

כמו סופה שחלפה, אני מלאה. 

לחוצה מאוד מבפנים, שלמה. 

עומדת וניגשת אלייך, 

מתנשקות. 

לאחר שהערתי אותך בפי העוטף את קצה איברך הרפוי, ואת כולו המתקשה

מחליקה אותו לתוכי, והחוצה, שפתיי עיגול המתהדק ומתרפה חליפות. לכאורה בלי קשר,

מתענגת על העדינות הזו, המלטפת את פי, את גרוני מבפנים. 

מפסיקה כהרף לחיוך רחב של שביעות רצון, על המקום שלי, ועל האינטימיות המבורכת,

ומיד חוזרת לענג אותך. לפנק אותך, יודעת, מרגישה. 

מוכנה לרגע בו תהיה מוכן.  רוצה ואוהבת לחכות לו ככל שתירצה, מחכה לסימן ממך, 

הסימן המוסכם שלימדת אותי, הליטוף המיוחד.

מתרגשת, מאוד. כשמגיע, 

מכווצת את השפתיים, מגבירה את הקצב, אני על סף בכי, אוהבת כל כך.

מלאה, מלאה מלאה אולם אינני בולעת. 

אתה יוצא, 

אני יושבת מולך.

מראה לך שאני כה מלאה, 

בזרעך, שלפני שניות היה בתוכך, וכעת נוזל טיפה ממני.

על סנטרי, 

על החזה.

פי פעור מעט. 

לוקחת ושמה על עפעפיי, 

מתחת לאפי, בתוך אפי, 

נוזלת על פטמותי, 

שמה עם האצבע גם מאחורי צווארי. 

השלמות עוטפת אותי כשאני בולעת, ואנחנו מתנשקים.

ואוהבת בך כל מילימטר 

תודה שאני הזונה שלך. 

שכה כואב לי

כשאתה מרחיב אותי לראשונה 

כשאתה מפלח אותי

וחודר לחור הצר, ההדוק, המכווץ

השורף

אתה איטי ומתחשב

ורומנטי ומלטף

ויוצא באיטיות, משמן אותי שוב עם האצבע

פעולה המשפילה אותי יותר

חור שאינו מוכן

אינו מזמין

מאכזב

אני כל כך לא רוצה לאכזב אותך ממי

מחשקת שפתיים

גונחת לך

עושה לך קולות של הנאה, של חרמנות

מחכה בחרדה לזין שיחדור שוב

גלי חרמנות מעורבים בכאב

אתה מנשק, מחבק 

אתה הכי עדין בעולם 

תזיין אותי

תחדור אל פני המעוותות מכאב 

תפתח אותי

תחדור עמוק

הכל יתעמעם, יתרגל 

אני אגנח

ואגנח 

ואגנח

אני עורגת לימים בהם רק שתינו יחד. 

לבד בבית, יכולה להימרח עלייך ללא סוף, להיצמד לגופך, להגיש את שפתיי לנשיקה ממושכת, ידך בצווארי.

לטמון את ראשי בין שדייך, לעטוף בנשיקות. להראות לך כמה אני נמשכת אלייך, אל גופך. 

לעסות אותך, את כפות רגלייך, בהמון אהבה, המון המון סבלנות, עם משיכה, עם דמעות בעיניים.

מחכה שתרשי לי, לקבור את ראשי בין רגלייך, לנשק את ערוותך  הסמיכה, לנשום את הריח המיוחד שלך, לכסות בנשיקות את שפתייך.

קוברת את אפי עמוק בכוס שלך, מזיזה אותו מעלה ומטה, מפריד שפתייך, סופג אותך, לשון נוגעת עמוק, וגם מרפרפת ... כל פני אוהבות אותך, ספוגות בך. 

מחכה שיגיע הזמן לספוג גם את אחורייך שאני כל כך אוהבת, האינטימי ביותר שלך, מחכה שתזמיני אותי, שתרמזי שאת מוכנה. 

בתחושה של קדושה אני מפרידה את לחייך. עם אהבה אין קץ אני מצמידה את כל פי לחור שלך, מנשקת ומוצצת, מריחה עם כל אפי פנימה, ושוב מנשקת ומנשקת, מפרידה עוד ומחדירה את הלשון, ואצבע בחרדת קודש ושוב לשון. 

מקשיבה לך, מנסה לאתר את הסימן, כולי נרגשת אולי יותר ממך, לסיום שאחריו נתחבק צמודות ואוהבות. 

רוח עזה מבחוץ, מעין חורף לא נעים. לא נעים להיות בחוץ ואפילו הכביסה שתליתי מוחה, מטלטלת ומרביצה זו לזו.
קר לי באף ובכפות הרגליים אך אני מתעצלת ללכת להדליק את התנור, מעדיפה לחכות למיטה ולפוך החם, אבל עד שיגיעו ...
משתדלת לנשום עמוק כמו שלמדתי, האוויר ממלא אותי לגמרי מהבטן התחתונה ועד בית החזה למעלה, מתמלא ויורד עם כל נשימה ונשימה.
נשימה, נשמה, ואכן גם הנשמה שלי מנסה להביע ואני מנסה להקשיב לה בכל כוחי.
העציצים בבית מחייכים אלי, כי אני מטפלת. דואגת, מחליפה, משקה, גם הדגים. גם הם לא מתלוננים. גם הוילונות, והמדפים, חפצים מחייכים אלי (אני צוחקת לעצמי) תמיד האנשתי חפצים.
מערכת הקול התקלקלה ואני מסתובבת בבית עם אוזניות גדולות המכסות את כל האוזניים, ומאזינה לקטעים שונים שוב ושוב.  ושוב.
מאזינה ונושמת, מנסה לחפש את הניואנסים שיעזרו לי למצוא, הלוואי והייתי יודעת מה. אבל כמו חלום תעתוע, המחשבות שלי בורחות כל פעם בדיוק כשנדמה לי שתפסתי איזו תבנית. ואני חייבת לחזור להתחלה ולנסות להתרכז. אבל קשה לי להתרכז ולעקוב אחר חוט המנגינה בלי שתהיה איזו הפרעה, ואני לבד בבית.
מוציאה שוב את כל הבגדים מהארון ומסדרת, וחושבת, חייבות לצאת שוב לקניות, כמו בקיץ, אני חייבת לחדש, אבל למה? אף פעם לא אהבתי לעקוב אחרי האופנה האחרונה, ותמיד, כך נדמה לי, הרגשתי הרבה יותר נוח עם 2-3 עונות קודם. רק שעכשיו, הכל חייב להיות הרבה יותר חשוף.
אני יושבת על הרצפה הקרה והחתולה מתקרבת אלי, מגרגרת, מעבירה יד בתוך הפרווה שלה וחושבת, איך היא מרגישה, ואיך אני מרגישה כשהיד שלה עלי כשגם אני מגרגרת. וכמחווה של רצון טוב, זורקת את האוכל היבש לפח, שוטפת טוב טוב את הקערית ופותחת קופסה של "מעדן", נהנית לראות איך היא טורפת ומלקקת, את הצלחת, ואז את עצמה ...
האור בדירה מעומעם ויש מין שקט באוויר, אני חושבת, מהרהרת לעצמי ומנסה לחוש מין דבר מסויים שחמק ממני, מין רעיון שנגע בי אבל נעלם.
יושבת על הכורסא עם רגליים מפוסקת על שתי משענות הצד. מכסה את עצמי בשמיכה, האוזניות על האוזניים, המחשב הנייד לידי, ידי בין רגליי

לילה טוב :)