אני עורגת לימים בהם רק שתינו יחד.
לבד בבית, יכולה להימרח עלייך ללא סוף, להיצמד לגופך, להגיש את שפתיי לנשיקה ממושכת, ידך בצווארי.
לטמון את ראשי בין שדייך, לעטוף בנשיקות. להראות לך כמה אני נמשכת אלייך, אל גופך.
לעסות אותך, את כפות רגלייך, בהמון אהבה, המון המון סבלנות, עם משיכה, עם דמעות בעיניים.
מחכה שתרשי לי, לקבור את ראשי בין רגלייך, לנשק את ערוותך הסמיכה, לנשום את הריח המיוחד שלך, לכסות בנשיקות את שפתייך.
קוברת את אפי עמוק בכוס שלך, מזיזה אותו מעלה ומטה, מפריד שפתייך, סופג אותך, לשון נוגעת עמוק, וגם מרפרפת ... כל פני אוהבות אותך, ספוגות בך.
מחכה שיגיע הזמן לספוג גם את אחורייך שאני כל כך אוהבת, האינטימי ביותר שלך, מחכה שתזמיני אותי, שתרמזי שאת מוכנה.
בתחושה של קדושה אני מפרידה את לחייך. עם אהבה אין קץ אני מצמידה את כל פי לחור שלך, מנשקת ומוצצת, מריחה עם כל אפי פנימה, ושוב מנשקת ומנשקת, מפרידה עוד ומחדירה את הלשון, ואצבע בחרדת קודש ושוב לשון.
מקשיבה לך, מנסה לאתר את הסימן, כולי נרגשת אולי יותר ממך, לסיום שאחריו נתחבק צמודות ואוהבות.
