כמה אורחים ואורחות בבית.
בחצאית ג׳ינס קצרה, לצווארי קולר עור שחור, עבה, מרופד, עם טבעת גדולה כסופה אשר מתנדנדת מלפנים ומשקשקת כשאני הולכת.
לקרסולי מהודקים אזיקי עור, וגם לפרקי ידיי. גם להם טבעות כסופות.
מביאה כיבוד ושתייה, מרחפת על נעלי העקב.
לסימן אני ניגשת ועומדת מולך, ידיי לצידי, גבי אל האורחים. ידייך עוברות על גופי, את מלטפת חפץ יקר.
את מלטפת בעדינות את פטמותיי. את עולה במעלה ירכיי. את טובלת ידך בין רגליי, מעמיקה, ומראה לכולם את שובל הרטיבות לפני שאת שמה אותו על עיניי, בעדינות אין קץ.
ידך האחת מרימה את החצאית וחושפת בפני האורחים, פותחת אותי, חושפת אותי כשידך השניה משחקת בי, לוקחת שפופרת ושמה בי, ומעמיקה גם שם כשאני נאנחת בקול למגע הג׳ל הקר.
הפלאג שאת מכניסה לתוכי פותח אותי, ואת פשוט מאוננת לי, הפנים שלי כעת מול האורחים, כשהוא כולו בפנים אני מחניקה התנשפות.
את מחזירה את החצאית למקומה, ואני חוזרת לשרת, כולי בוערת. סביבי אנשים, נוגעים בי בעדינות.
בהליכתי ברכיי רועדות.
הפעם את ניגשת אלי. נצמדת ונושקת נשיקה ארוכה.
את מושכת פטמה, ובתנועה מדויקת מחברת את המצבט, שמעביר בי זרמים. ואת השני, השרשרת תלויה ביניהם. את מושכת בעדינות את הפטמות עם השרשרת...
ואת מחברת שרשרת בין הטבעות של אזיקי קרסוליי. ובתנועה חזקה אוספת את שתי ידיי אל מאחורי גבי, ומחברת אותן בשרשרת קצרה, שרשרת קטנה.
אני מדדה, מגורית, מיוחמת, קשורה, בין האורחים, שנוגעים, ממשמשים, צובטים.