ללא שם

מנסה לשכוח, להתעלם, להתרחק מגופי, מתחושותיי, מההשפלה ומהביזוי.
מנסה להתקרב לנקודות העונג כטובעת הנאחזת בקש, מאוננת בכל כוחי, בשיא, בלי להתבייש, בלי מעצורים.
העונג מגיע בגלים, וגם הכאב מחרה מחזיק אחריו, עולים ויורדים חליפות, ואני בעולם אחר.
אני יודעת שאני לא לבד, אבל אני לא מסוגלת שלא, כי אחרת, אני לא מסוגלת לסבול את התחושה, של הבעלות על גופי ושל חוסר השליטה.
רק ידיי נוגעות בי, בפטמות, הכבולות במצבטים, מסביב לאיבר המין, לשפתיים הפעורות, לדגדגן, חודרות ומלטפות, מנחמות.
ומאחור כל כך כואב, כל כך לוחץ ואני כל כך רוצה לשכוח.
ואני מודה לך שאת מרשה לי לאונן ואני אומרת לך "תודה" ואת מחייכת ומלטפת את שיערי.
הכאב מגביר את העונג, והעונג מחליש את הכאב, ואני מרגישה שאני מסוחררת כי גם העונג בא בגלים ולכן גם הכאב, ואני מרגישה כבולה בתוך תחושותיי.
את מושיטה לי אצבע, ואני מוצצת בתאווה. כששתי ידי בכוס שלי באיטיות, כדי שלא אגמור, כדי שלא יכאב לי כך שלא אוכל לסבול, כדי שלא אתפרץ בבכי. אני על הגבול.
ואז אני מתחילה לייבב. ואת מלטפת, ואני מייבבת ורועדת, אבל לא מפסיקה, את מלטפת את כל גופי, אבל הכאב בטוסיק שורף, והפטמות חסרות תחושה. מאוננת בכל כוחי, מייחלת לסוף...