לא כותבת בשביל אף אחד

נכון , אמרתי "לא כותבת בשביל אף אחד"
הוא אחד שכן היה שווה לי לכתוב בגללו ובעיקר בשבילו
ראשית אני חייבת לציין שחבר חכם שלי אמר לי פעם:
שכל נשלט שיודע לכבד את עצמו צריך להרגיש שהוא מלך

ואתה שלכבודך אני כותבת כאן אכן מ ל ך ! ( ולא שוכח שמקומך תמיד לרגליי)

הוא קיבל הודעה במסינג'ר
" תגיע בשעה 21:30 עם מגבונים ובטן ריקה "
אכן הוא הגיע בדיוק בזמן שנקבע לו , התייצב בחניה ( כמו כלבה ממושמעת)עומד ומחכה מחוץ לרכב שאבוא אליו, הדלת נפתחת ואני נכנסת פנימה, החיוך המסגיר שלו חצי מסוקרן , חצי מאושר .
" אתה יכול להתחיל לנסוע " אמרתי והוא רק מחכה לאות .
מגיעים לחוף הים , לוקחים שמיכה קלילה " להביא את המגבונים ?" הוא שואל . " זה לא הזמן שלהם " עניתי .פוסעים אט אט לעבר הגלים , האוניות העוגנות באופק הרחוק והחושך המוחלט ,כשמעלינו רק ירח מאיר את דרכנו . הגענו, הוא פרש את השמיכה , דאג לעשות כרית מהחול כדי שיהיה נוח. האנשים שהסתובבו הלוך ושוב , הפריעו להלך הדברים להתבצע לכן אמרתי לו : עוברים לתוכנית ב' . קמנו משם לאחר זמן קצר יחסית וחזרנו לרכב .
התיישבתי על הכיסא והוא מחוץ לרכב כמובן " שבי על 4 כלבה ותתחילי לנקות את החול מרגליי " אמרתי . " אבל... אנשים... " הוא ניסה ללחוש " אף אחד לא מסתכל עליך כלבה , את לא כזאת מעניינת , קדימה " אמרתי ואף דרשתי , היא סיימה את משימתה והחלנו לנסוע . " אז מה יהיה , לא יהיה סשן ?" הוא שאל " תפסיקי לשאול כ"כ הרבה שאלות כלבה מנוולת , סעי וזהו " צעקתי לו.נסענו למסעדה בעיר שפתוחה 24 שעות ביממה ירדנו מהרכב כשזוג נעליי בידיי ולא על רגליי , " להביא את המגבונים ?" הוא שוב שאל " את תביאי אותם כשאני אומר לך " עניתי . מגיעים למסעדה , המארחת בפתח לא מבינה מה קורה כאן " שניים,מעשנים? " היא שואלת,מלווה אותנו לשולחן.המלצרית מגיעה "תרצו להזמין ?" "לא, אנחנו באנו רק להציץ קצת בתפריטים ותכף נצא..."
היא הייתה קצת בשוק ולא ידעה אם אני צוחקת איתה עם המבט הרציני שלי כמו שאני יודעת לתת.
אמרתי לה שאנחנו רוצים לעלות לקומה השניה ולשבת שם,אך לצערנו לא היתה לי ולכלבה המתוקה שלי האפשרות להתבודד, אז היא הבינה שאין מה לעשות והיא תצטרך להיות קצת יותר פומבית הפעם איתי.התיישבנו בקומת הכניסה במקום הכי צדדי שהיה פנוי ליד המדרגות לקומה השניה, כמו ג'נטלמ'ן אמיתי הוא התיישב רק אחרי שהזיז לאחור את כיסאי והתיישבתי. המלצרית לקחה את ההזמנה ועדכנתי אותה שאני עולה לשירותים למעלה וכי הבן זוג שלי יוצא להביא משהו מהרכב וכבר חוזר ושלא תחשוב שאנחנו באמת נעלמים לה... "זה הזמן להביא את המגבונים,קדימה אתה עוד פה?" שלחתי אותו לרכב והוא איתם בתוך שקית (כנראה שחשב שזו פאדיחה להכנס למסעדה עם מגבונים לחים). "טוב ,עכשיו אני עולה למעלה,חכה פה עד שתקבל הוראה". לפתע אני שומעת צעדים חזקים במעלה המדרגות ואני תוהה אם לא הייתי מספיק ברורה איתו,הצעדים הלכו והתגברו עד ששמתי לב שהם פונים אל עבר שרותי הגברים...ועכשיו אני בכלל תוהה אם הוא עד כדי כך.. שחשב שאחכה לו בשרותי הגברים. התקשרתי אליו ושאלתי אותו איפה הוא, "כאן מחכה להוראתך", הבנתי שלא הוא זה שעלה קודם והוראתי לו לעלות עם אריזת המגבונים הלחים.
חיוך עם הסמקה היו מרוחים על פניו כשראה אותי ישובה על השיש שבשרותי הנשים פורסת את רגליי הארוכות. "זה הזמן להשתמש במגבונים", הוא מביט ימינה ושמאלה לוודא שאנחנו לבד ומוציא מגבון אחרי מגבון ומעביר אותם ברכות ומנקה את החול שנדבק מהחוף כשהוא מביט בי ומחייך. הוא החל מנשק את כפות רגלי,אצבע אצבע, מלקק,מנשק ויונק מגופי מכף רגל ועד ברכיי, מעביר את לשונו בחושניות ולהיטות וכל כך נהנה מהרגע שזכה בו, "עבודה טובה", עברת את הסשנון הראשון שלנו בהצלחה, מגיעה לך נשיקה".הוא נעל לי את הנעליים עם הרוכסן הארוך , מסתבך עם רכיסתן מרוב התרגשות וכשסיים לבסוף,ירד אחרי כמובן במדרגות אל עבר השולחן. "לפעם הראשונה נסתפק בזה, אני לא אתן לך את התענוג לאכול מכפות רגליי במסעדה, אולי בפעם הבאה..."