לפני 16 שנים. 17 ביולי 2008 בשעה 6:39
לכל החברים הטובים שהכרתי פה!
עוד שבועיים 😄
hasta luego!
אפילו בחושך
לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......לפני 16 שנים. 14 ביולי 2008 בשעה 9:23
יש יותר מידי רעש רקע, שמפריע .
יש פה הרבה ריח של קקה צהוב או שחור-מתחיל להסריח.
יש פה הרבה שמשום מה עסוקים לרדת נמוך, ולא לצרכי הנאה.
יש פה הרבה התבכיינות שלא מובנת לי.
יש פה מעט- ששווה להישאר בסביבה בשביל להכיר, ולקבל פרופורציות אחרות.
יום טוב!
בא לי לחבק ולהרגיש ציצי.
לפני 16 שנים. 11 ביולי 2008 בשעה 6:42
מסתבר שכמה שאני מנסה בממלכה שלי להתרחק מחרא של קולגות,
ריח החרא נדבק איכשהו...
מוזר?
לא חושב.
אז יצאתי לי לחופש ארוך,
ואני ממש נהנה להודיע לכל מי שמזמין עבודה פרטית:
"מצטער, אבל אני לא אהיה בארץ, נהיה בקשר עוד חודש"
צריך לבדוק מלכות וממלכות בארצות ניכר!
לפני 16 שנים. 6 ביולי 2008 בשעה 12:55
מבונן בחלון, בוהה במה שהיה אתמול.
רואה את המסלול, וואלה חתיכת מרחק עשיתי.
מנסה לחשוב על מה שעשיתי אתמול,
זה נראה כל כך רחוק.
אולי אני צריך עוד יום כדי לחזור?
האם יש לאן לחזור?
האם אני מתגעגע למי שהייתי?
לפעמים כשאני חושב על זה, האם זה באמת רק משחק?
מקשיב לדברים שאומר, קורא דברים שכותב, זה אני?
האם מצאתי את מקומי?
אמנם למדתי לאהוב, בעיקר יותר את עצמי,
להשלים עם תוכני,
חידדתי את חושיי,
למדתי הרבה על התחנות בחיי,
אבל איבדתי משהו חשוב בדרך,
אמון?
לפני 16 שנים. 5 ביולי 2008 בשעה 14:20
לפעמים נדמה לנו שאנחנו מאוד חזקים,
ואולי נמצאים במקומות מתאימים.
אבל, מספיק שתמונה אחת תחרט לנו בראש,
ואז סדק שנוצר, נפער ומתחיל להיווצר בור.
לפעמים יש מזל שיש חברים , שיודעים לזהות שאתה לקראת נפילה.....
לפעמים טוב שיש חברים, שיודעים לתת לך הכוונה.
לפעמים טוב שיש אחד, שיודע לשקף לך את המציאות בפנים- וזה החבר האמיתי שלך!
למדתי שאם חשוב לי, צריך ללמוד לסלוח, וזה לא מוריד מכבודי ולו במעט!
הרי כל עוד שאנחנו לא סולחים,אנחנו מענישים את עצמנו, אנו אסורים בכלא משלנו.
הסליחה היא אולי ההבנה שהפגיעה נעשתה מהכאב האישי של הפוגע!?
הבעיה היא לא באדם שפגע בי מודה!
אלא בתחושות שזה יוצר אצלי!
לפני 16 שנים. 3 ביולי 2008 בשעה 12:12
כולנו בטח זוכרים את הסיפור שבגללו אודיסאוס יצא למלחמות טרויה (היו 7), הסיפור שבו מלאנוס מלך ספרטה איחד את כל עמי יוון כדי להילחם בטרויה, כאשר העילה היא "חטיפתה" של הלנה אישתו לטרויה. מלחמה שבה נלחמו האלים ובני התמותה זה לצד זה.
הסיפור הפחות מפורסם, ומניחים שמעבדים אותו כעת באולפני הוליווד, כהמשך לסרט ,"טרויה", הוא שביום שנשלח אודיסאוס לטרויה נולד בנו, "טלמאכוס".
כל 10 השנים גודל הילד ט' תחת השגחתו של מנטור, (האלה, אתנה, תפסה טרמפ והתחפשה כדי להיות המנטור של ט')
רק לאחר עשר שנות העדרות הבן פוגש את האב, בהנחיית המנטור שלו. ואלו יוצאים למסע נקמה במחזרי פנלופה ( לא קרוז)- אישתו של אודיסאוס ואימו של הילד ט'. אבל איך זה קשור למנטור?
התפקיד המרכזי של המנטור, הוא להיות האחראי על תהליך חניכה שבו יש קשר מובנה בין המנטור והמתמחה החדש.( תהליך הנקרא גם "מנטוריג"),
בגלל שט' גודל ע"י אימו והמטפלת שלו הוא נחשב ל"נשי" ובעצת המנטור, והצלחתו ( הרי זו האלה אתנה... למי שלרגע התבלבל) הוא לא היה צריך להוכיח לאף אחד את גבריותו.
לפני 16 שנים. 3 ביולי 2008 בשעה 4:33
נכנס למכונית, ונוסע רחוק.
מת מעייפות, יותר מידי לילות ללא שינה,
אבל , מלאים בהנאה כבירה.
אוסף את אחי, ומדרימים-
כיונוס משפחתי אחת לשנה, שממנו לא מתחמקים.
כיפה על הראש, ועושים טרנספורמיה נוספת בחיים-
לא שזה זר לי....לאחרונה (הטרנספורמציה למי שלא הבין.....)
זה בא אפילו טבעי.
בכל ההמולה, הצלחתי לי לתפוס רגע של שלווה,
ומושג ה"בחירה", התחיל לחלחל עמוק בנשמה.
בהרבה צמתים עמדתי בחיים ( לא עשיתי מזה כסף... להירגע)
ולהחלטות שונות הגעתי,
מה היה קורה אם הייתי בוחר אחרת?
איך חיי היו נראים היום?
רואה את כל הילדים שאיתם היינו משחקים כשהייינו קטנים-
וואלה האם רק אני עודני ילד? אוהב לשחק עדיין במשחקי ילדים
אבל משודרגים.....
אגב לגבי הבחירות- אני שלם מאוד עם הבחירות שלי- למרות שלפעמים מנסה לחשוב מה היה קורה אם.......
אם הייתי מתחתן עם ס'?
אם הייתי מתחתן עם ע'?
אם הייתי מקבל את המשימה וטס לעבוד בבואנוס איירס?
אם לא הייתי מכיר את זו שהכניסה אותי לעולם מסוחרר בריגושים?
ועוד ועוד ועוד..........
אבל אני יודע טוב מאוד, שאין לשאול מה היה קורה אם-
כי שום דבר לא משנה אדם מלהגשים את ייעודו!
וכנראה שלא הגשמתי אותו.....או את כולו.
יום טוב, בעיקר לי, וגם למי שקורא
לפני 16 שנים. 30 ביוני 2008 בשעה 16:13
צ'חלה, צ'חלה צ'חלה, צ'חלה, צ'חלה, צ'חלה
שרשוחה, שרשוחה, שרשוחה, שרשוחה, שרשוחה.
שלוחית, שלוחית, שלוחית, שלוחית, שלוחית, שלוחית.
לחשוב עליה, לאמר את שלושת הפסוקים
מלח מים.
ולקוות שעברה.
לפני 16 שנים. 28 ביוני 2008 בשעה 9:36
יש פה כמה מלכות שאני מאוד מעריך,
איתן אני יכול לדבר,
מהן אני יכול להתרשם,
ואת חלקן אני מאוד אוהב.
אבל יש פה סוג אחר של מלכות- שאותן אני מתעב!
צ'חלות, שרשוחות או כפי שאצלנו בעדה אומרים: "שלוחיות".
כדי שיכבדו אותך ה"מלכה", ולא רק נשלטים ( אני בטוח שיש כאלו שאוהבים צ'חלות)
עלייך לטפח התנהגות "מלכותית" היאה למעמדך!
אגב, עדן- אני אותך אוהב!! אם לרגע נבהלת.....
לפני 16 שנים. 26 ביוני 2008 בשעה 4:14
יש דברים שאנחנו גוררים-
עוד מלפני הרבה שנים.
ויש מפגשים שבהם מחמיאים,
ונותנים ליטוף אדיר לאגו-
אבל משהו בראש ממאן להאמין.
כולנו אוהבים חיזוקים ומחמאות,
אם זה אמיתי, אני אוהב יותר.