בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפילו בחושך

לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......
לפני 16 שנים. 26 באוגוסט 2008 בשעה 17:35

מאוד קל לפספס את מה שאנחנו לא מחפשים.....



You with the sad eyes
Don't be discouraged
Oh I realize
It's hard to take courage
In a world full of people
You can lose sight of it all
And the darkness inside you
Can make you feel so small

But I see your true colors
Shining through
I see your true colors
And that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors
True colors are beautiful,
Like a rainbow

Show me a smile then,
Don't be unhappy, can't remember
When I last saw you laughing
If this world makes you crazy
And you've taken all you can bear
You call me up
Because you know I'll be there

And I'll see your true colors
Shining through
I see your true colors
And that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors
True colors are beautiful,
Like a rainbow

לפני 16 שנים. 25 באוגוסט 2008 בשעה 17:33

יש פה אחת, אישיות מקסימה
אותה אני מכיר עוד מצעדי הראשונים פה באתר.
לאט לאט למדנו להכיר,
ואותי היא מלווה בשלבים שונים ...
בפניה חשפתי לא פעם את חששותיי,
לא פחדתי מתגובתה, כי הביקורת שלה- אמיתית.
אתמול ישבנו הרבה בים,
קיבלתי זוויות ראיה חדשות, ומצחיקות חייב להודות.
ואכן, אני מרגיש טוב!

אני אוהב אותך, תודה!

לפני 16 שנים. 23 באוגוסט 2008 בשעה 11:29

אני יודע שאני לא מובן להרבה אנשים, אבל בזמן האחרון אני אפילו לא מובן לעצמי.
ישנם אירועים/מפגשים בחיים, שמשאירים אצלי הרגשה- של "ראבאק מה אתה בכלל רוצה?"
- מאחרים ,ואולי מעצמי?
הכנסתי את עצמי לתוך משבצת שבה היה נוח לי, ידעתי מה מימיני, משמאלי, מאחוריי ובעיקר מלפניי...
הפעם אני לא יודע כלום....., מלבד העובדה שאני קרוב לברוח, ולא להתמודד עם הקושי.
לברוח?
אני כנראה מבין טוב את המפה, ומצליח לראות את כל תמרורי האזהרה, ויכול להיות שאני גם משכנע את עצמי בקיומם........אבל אני חושש...חושש מידי....... בסרט הזה הייתי!
משהו בי צועק, איפה מומי? ואולי מי זה מומי?
אתמול הייתי אמור להשתתף במסיבת קטנה, מהסוג שאני מרגיש שם חופשי ופתוח, אבל החלטתי שאני מנתק פלאפון, ונשאר עם עצמי (אולי בערב אחזור לעולם).
נוסע לבקר את האנשים שכשרע לי אני אוהב להיות בחברתם, ובדרך מקשיב ושר למוזיקה שבמסיבות ישנות הייתי רוקד לצלילה- בזוגות
ונשבע לכם, כמעט יצאתי מהאוטו לרקוד, הריי ממילא אני מרגיש מעורער...
שוקל ללכת לבריכה, מתבונן בתיק ובחפצים ליד: האוהל, שק השינה ועוד ולא זוכר מתי השתמשתי בהם לאחרונה- הרי הם זוכרים את הצפון, אילת, המדבר וסתם את הים, ומתגעגעים יותר ממני?
כנראה שהשחרור שהרגשתי בעולם השליטה, שאב חלק גדול והסתיר את מומי?
כנראה שהמקום הזה תמיד יהיה פגיע עבורי, למרות שאני מנסה להסוות זאת, אבל אולי אני גם חייב להשאיר את המקום הזה פגיע כדי להרגיש שאני עדיין חי....נושם מרגיש וכואב.
אולי הכאב הזה שווה? אולי בעקבות "סדרת הסשנים" אני יודע שאני עדיין יכול להרגיש כמו אז?
ואולי זו הייתה המטרה? אפילו אם אין לה מטרה?
לעורר אצלי את הכמיהה?
לסמן אצלי כל כך הרבה סימני שאלה?
אני יודע שכמה שולטים פה ירימו גבה, הרי כבר דיברו איתי על זה בעבר, אבל ביננו, לא מעניין אותי מה תחשבו, יש לי מקום שממנו אפשר לקפוץ והוא די חזק.

מומי?

המשך שבת נעימה :

לפני 16 שנים. 21 באוגוסט 2008 בשעה 16:10

לאט לאט מחלחלת בי הרגשה מוזרה, אבל אמיתית,
אולי הדרך שניתבתי לעצמי,
הדרך שבה אני מגשים הרבה פנטזיות,
הרחיקה אותי מהדבר האמיתי?
ואולי אני פשוט צריך לחזור לעבוד

לפני 16 שנים. 20 באוגוסט 2008 בשעה 14:52

בניתי כל כך הרבה מחסומים,
עטפתי את עצמי בקליפות כה צמודות
אימצתי התנהגות ברורה לסביבה, ואולי לא לי?
לא אפשרתי לאף אחד לחדור לתוך נפשי.
ובעיקר שיחקתי משחק עם חוקים ברורים,
כדי להימנע מהתמודדות עם תהליכים דומים וכואבים מיחסים אחרים.

אני מרגיש שמשהו נסדק, כן שחררתי שליטה.......
אבל אני לא מרגיש עם זה-רע.

אני לא יודע מה הרגשת,
אבל אני יודע שלא הצלחתי להירדם ולו לשנייה-
לא בגלל שלא הייתי עייף,
הייתי עסוק בלהתבונן, ולנסות להבין- מה קורה לי?

למרות שנפגשנו, והיה נראה שמלכתחילה אין לכך המשכיות.
אני הפנמתי את המסר, וזה אחד מתפקידיך כנראה.
קיבלתי את המסר הזה, כל כך הרבה פעמים לאחרונה,
והעדפתי להניח בצד ולא להקשיב-
עד אתמול- כששמעתי את המילה שיצאה מפיך,
והיא נשמעה לי כל כך אמיתית- אולי רק בגלל שזה מדמותך
ירד לי האסימון-
אני מחמיר עם עצמי יותר מידי!


לפני 16 שנים. 14 באוגוסט 2008 בשעה 10:17

יש ימים שבהם נסיעה קצרה, של שעה
מחזירה אותי אחורה בזמן,
למחוזות שלא תמיד טוב לי בהם-
אבל יש ארועים שמצריכים.

אתמול כולנו עלינו לבירה,
מתלבשים בקוד דרסס שונה בהחלט,
ומגיעים לאותה הישיבה.

כולנו כך מסתבר ברחנו מהאוירה לאיזו שעה שעתיים,
ומסתובבים עם אימא בשכונה.
מריחים את ריחות השוק,
קונים ממתקנים שאת טעמם וכמעט שכחנו,
וקולטים מבטים: "מה הם עושים פה......?"

נראה לי שאמא ממש התרגשה,
לא מהאווירה- משהו בהרגשה של משפחה
כולנו פתאום צחקנו, וניסינו להיזכר מתי טיילנו כך.....

עוברים בשכונה,
והרגליים מובילות אותי לבית,
אותו עץ תאנים בכניסה,
ואתמול רובן היו בשלות ומתוקות,,
אותו עץ שכילד , עלייוו הייתי מטפס וקוטף...

נכנסנו כולנו לבית, שהיום הוא ישיבה
החדרים שבהם הייתי קופץ ממיטה למיטה,
הכל עכשיו נראה אחרת.....

אחים שלי לא זכרו כלום,
אמא שלי כן,
אבל היא הייתה בהדממה ....

פורשים מהשכונה הבוכרית חזרה למאה שערים....
אם המעגל המשפחתי המורחב היה יודע איזה כיוון תפסתי....
היו מצליפים בי......

לספר?

אני לא אוהב הצלפת!

לפני 16 שנים. 5 באוגוסט 2008 בשעה 16:54

לא תמיד יוצא לי לראות דברים יפים בבריכה בה אני שוחה,
היום במהלך השחייה אני מבחין בהר במסלול שלידי....
אבל הר יפה!
מסתבר שיש הריוניות שההריון מחמיא להן ממש!
או שאני מגלה פטיש חדש?
צריך לחשוב על זה

לפני 16 שנים. 30 ביולי 2008 בשעה 8:53

בתרגיל שעשיתי לפני כמה שנים,
כל אדם ואדם בקבוצה היה צריך לבחור בבע"ח שמדמה אותו, ולנמק מדוע.
אחד בחר באריה, שני בינשוף, שלישי בדולפין רביעי בנמר וכן הלאה.....ואחד שעינינה אותי סיבת בחירתו , בחר בזאב. ולמה נזכרתי בזה עכשיו?
הבחור שציין שבחר בזאב לא ידע כנראה על התנהגות בע"ח, ובעיקר מה הזאב עושה כאשר הוא ליד נבלה או גוש חרא........
ולצערי, אני מוצא פה הרבה שמתנהגים כמו זאבים, ומעדיפים להתפלש בחרא מאשר לעבור הלאה!

יש אנשים שמעדיפים להתרחק, אני מבין אותם
אבל אני בוחר להתעלם, מהחרא סביבי, יש דברים טובים ויפים!
ואני לא רוצה לכתוב יותר על חרא-
לא מתכוון להפוך לזאב.

לפני 16 שנים. 28 ביולי 2008 בשעה 18:39

כמה דברים שלמדתי על עצמי, או חידדתי את הידיעה:

א. אני בחור עירוני! החיות של העיר מריצה אצלי אדרנלין, כמו שורות ההירואין שרצו במסיבה שבה הייתי שלשום, והיא הייתה מעולה.
ב. כמה שאני מותח את הגבולות של בעולם הבדס"מ, ואני בהחלט הרחקתי לכת.... אני בעצם די טירון, ראיתי דברים שהשאירו אותי המום, ולא החלטתי עדיין אם זה ריגוש מהסוג החיובי או השלילי.
ג. דווקא שאני מתרחק ממקומי המוכר, אני לומד יותר להכיר את עצמי.
ד. אני בהחלט התקדמתי ולמדתי לשלוט בעצביי- או שפשוט למדתי להקשיב בלי לשמוע?
ה. אני חייב את הלבד שלי!
ו. אני אוהב להיות בהדממה לפעמים- ולא צריך להילחץ אם אני שותק....וזה קורה הרבה !
ז. אני מעריך את מושג הזמן ואין זמן שונה מזמן השעון!
ח. טוב לי במחיצת אנשים "משוגעים"- אולי הם אלו שבאמת יודעים מה הם רוצים?

קראתי כמה בלוגים של אנשים שאני מעריך יותר ומעריך פחות וחייב לציין שעצוב לי!
אבל מחליט לא להגיב בינתיים, רוצה להישאר בחוויה הטובה שלי, ולחלוק אותה עם אנשים שאוהבים אותי.

יש פה אנשים שחשבתי עליהם לא פעם, ונראה לי שאולי כדאי לשבת יחד ולתכנן טיול משותף, או חלק משותף בטיול.....

לפני 16 שנים. 25 ביולי 2008 בשעה 15:24

me encanta madrid y barcelona y tambien sevilla!

besos para todos !!