אפילו בחושך

אני יודע שאני לא מובן להרבה אנשים, אבל בזמן האחרון אני אפילו לא מובן לעצמי.
ישנם אירועים/מפגשים בחיים, שמשאירים אצלי הרגשה- של "ראבאק מה אתה בכלל רוצה?"
- מאחרים ,ואולי מעצמי?
הכנסתי את עצמי לתוך משבצת שבה היה נוח לי, ידעתי מה מימיני, משמאלי, מאחוריי ובעיקר מלפניי...
הפעם אני לא יודע כלום....., מלבד העובדה שאני קרוב לברוח, ולא להתמודד עם הקושי.
לברוח?
אני כנראה מבין טוב את המפה, ומצליח לראות את כל תמרורי האזהרה, ויכול להיות שאני גם משכנע את עצמי בקיומם........אבל אני חושש...חושש מידי....... בסרט הזה הייתי!
משהו בי צועק, איפה מומי? ואולי מי זה מומי?
אתמול הייתי אמור להשתתף במסיבת קטנה, מהסוג שאני מרגיש שם חופשי ופתוח, אבל החלטתי שאני מנתק פלאפון, ונשאר עם עצמי (אולי בערב אחזור לעולם).
נוסע לבקר את האנשים שכשרע לי אני אוהב להיות בחברתם, ובדרך מקשיב ושר למוזיקה שבמסיבות ישנות הייתי רוקד לצלילה- בזוגות
ונשבע לכם, כמעט יצאתי מהאוטו לרקוד, הריי ממילא אני מרגיש מעורער...
שוקל ללכת לבריכה, מתבונן בתיק ובחפצים ליד: האוהל, שק השינה ועוד ולא זוכר מתי השתמשתי בהם לאחרונה- הרי הם זוכרים את הצפון, אילת, המדבר וסתם את הים, ומתגעגעים יותר ממני?
כנראה שהשחרור שהרגשתי בעולם השליטה, שאב חלק גדול והסתיר את מומי?
כנראה שהמקום הזה תמיד יהיה פגיע עבורי, למרות שאני מנסה להסוות זאת, אבל אולי אני גם חייב להשאיר את המקום הזה פגיע כדי להרגיש שאני עדיין חי....נושם מרגיש וכואב.
אולי הכאב הזה שווה? אולי בעקבות "סדרת הסשנים" אני יודע שאני עדיין יכול להרגיש כמו אז?
ואולי זו הייתה המטרה? אפילו אם אין לה מטרה?
לעורר אצלי את הכמיהה?
לסמן אצלי כל כך הרבה סימני שאלה?
אני יודע שכמה שולטים פה ירימו גבה, הרי כבר דיברו איתי על זה בעבר, אבל ביננו, לא מעניין אותי מה תחשבו, יש לי מקום שממנו אפשר לקפוץ והוא די חזק.

מומי?

המשך שבת נעימה :