אפילו בחושך

לילה, עושים גיחה לחוף המבודד,
מאוד רוצה להיכנס איתה למים,
אבל לא, עדיין מוקדם.

נשכבת על קו המים,
הגלים מלטפים לה את הגוף.
מתיישב ממול, מתבונן בגופה הערום.

שולף את הבקבוק, מוזג לה ולי מהאדום.
קר לה,
מדליק מדורה קטנה,
יושבים חבוקים,
מסתכלים על הלהבה,
ולא, לא נאמרת מילה.

אני אוהב להיות איתה, למרות שהאהבה כבר ברחה.
איתה אנחנו יכולים להיות בהדממה,
בלי לחשוש מזה שלא נאמרת מילה.

נשכבת ונזהרת לא להכאיב.
אותה מלטף, שלווה- גם בנפשה יש צעקה.
היא נרדמת קלות ואני-
שוקע במחשבות.

אני כל כך מכיר את הזירה הזו,
לפה אני מגיע, לבד או שלא,
מה קושר אותי למקום? למה תמיד לפה.
קיבלתי הערב את התשובה, דווקא בשלווה שלה.

עוד קשר בין אירועים מתחיל להתברר,
לכל כנראה יש מטרה,
אבל מתי תבין בדיוק-מי אתה? ובאיזה כיוון תמצא את דרכך?

מכסה אותה עם הסדין,
מתבונן בה ישנה.
עוברת שעה, ועוד שעה.
מעיר אותה-
בואי נמשיך אצלי בדירה.