היום, כן היום אני סוף סוף נושם לרווחה.
כל המועקה שאצלי נשמרה, התפרצה בשנייה של הקלה.
הולך עם מחשבה כבר תקופה, שזהו נגמר.
לפני כחודש הגיע הבשורה הגרועה,
טלפון לעבודה, פטיש 10 קילו שדפק לי בראש,
וכל כך קרוב להתקף חרדה,
פעם ראשונה שהצלחתי להבין את חברתי הטובה.
מגיע לרופאה, רואה את תוצאות הבדיקה,
וחושך, כן חושך בנשמה,
לא מקשיב לה למילה,
אני הרי יודע מה כל הקיצורים האלו אומרים.
מסתבר, שדווקא היא הייתה מעולה, מכל הרופאים שטיפלו בי,
ניסתה להרגיע אותי, ואפילו סיפרה בדיחות,
והחליטה שבכל אשמות הרוסיות ( היא רוסייה, אז בלי גזענות).
היא בחרה להפנות אותי לזיהומולוג מומחה ( לא ידעתי שיש כזה)
אמנם רחוק, אבל רק אליו בבקשה לפנות, "אני לא סומכת על הרבה"......
אחרי הפגישה איתו, דברי העידוד, ועל האפשרויות לחיות עם ההדבר שנלווה אלי למסלול,
רוקנו מגופי 5 מבחנות של דם.
מה לא בדקו- 18 בדיקות, וחלקן כפולות.
בראש חפוי מגיע אליו היום, חודש בדיוק אחרי.
הוא מסתכל ואומר:
" אני מצטער להודיע לך....."
הלב שלי ירד לבוהן רגלי השמאלית.
" כמה שניסיתי למצוא לך את הזיהום המדובר, או נלווים אליו- אין לך כלום,
הבדיקה בבנק הדם לא מתיישבת עם תוצאות הבדיקות האחרונות- טעות מעבדה.... אצלך הכל כשורה"
את התגובה שלי לבשורה לא אכתוב, כדי לשמור על תדמיתי הקשוחה. חחח...
מסקנות:
א. אם תרמתם דם והתקשרו מלשכת הבריאות עם בשורת איוב, לכו לבדוק שוב.
ב. להיזהר ! ( אני מאוד זהיר, אבל עכשיו הרבה יותר.)
ג. ואת חברתי הטובה- אוהב אותך על כל רגע שהיית זמינה !
ד. וכן אוה- יש לי תמונה חדשה 😄
לפני 17 שנים. 16 בנובמבר 2007 בשעה 14:47