בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפילו בחושך

לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......
לפני 16 שנים. 28 בנובמבר 2007 בשעה 20:45

בבלוג הקודם, הזכרתי שיש לי פחד, ויש כמה שהרימו גבה –אז כן יש לי ממש פוביה מחושך.
במסלול חיי למדתי להתעמת עם פחדים, להתבונן לפחד בעיניים ולפרוץ קדימה,
אבל לא, לא מהחושך- גבול או בעצם מסך, שמאפיל וגורם לי לברוח מהמקום בו חשוך לי כל כך.
בתור ילד , בעיירה הדרומית הצחיחה-
המעבר מהרחוב לבית שגרנו בו היה טראומתי עבורי,
הייתי רץ לאורך כל הרכבת ומדמיין שמישהו רודף אחריי.
מאז המעבר לעיר הגדולה, תחושה זו לא חזרה על עצמה,
עד לאותו לילה אומלל, בקנייה השחורה.
לאחר טרק יומי, נכנסנו לבר מקומי, ושם הכל מוגן בסורגים בשל שיכורים.
שתינו, ואז התחלתי לשחק סנוקר עם מקומיים, היה נחמד!
רוצים לעזוב וחשוך לי בעיניים, ה"מחנה" בשמורה שלנו במרחק 5 ק"מ, ומהכפר ועד למאהל חושך מוחלט, אפילו לא אור כוכבים.
ללא פנס ואפילו לא מצית ארבעתנו מחליטים לצעוד במרכז ה"כביש" , הולכים יד ביד מקווים להגיע בלי פגע.
חשבו שאני ממש אמיץ, ושלחו אותי ראשון, אנחנו מתחילים לצעוד, מולנו וליידנו עוברים כפריים, בשלב זה אני מפחד מהם, אני לא רואה אותם בכלל אלא רק שומע או כמעט מתנגש בהם.
חושב על כל הקופים החופשיים שראיתי, הנחשים , על מה שמקומי עבריין יכול לחשוב על הלבנבנים האלו, שבטח נושאים על גופם משכורת שנתית, כל כך הרבה מחשבות אימה רצו במוחי, ומסכנות הבנות שאיתי, עליי הן סומכות.....
אחת מגלה סימני חרדה, אני שומע קול בכי חרישי, נעצרת מתיישבת על ה"כביש" ובוכה.
אנחנו מתקבצים סביבה, הגבר שליד המום , ואני עוד מעט מצטרף לזו שישובה.
אני הכי בוגר פה, יאללה צריכים לנסות להתגבר על הפחד הנורא ( עלאק)
מחבק אותה חזק ובאוזן אני אומר לה שאני פוחד נורא, אבל שתעשה טובה ותקום ותעזור לנו להגיע מהר ובשלום,
אנחנו מתרוממים ומתחילים צועדים, אני כהרגלי בפחד מתחיל לזמזם ולשיר שירי ילדות,
והינה ארבעה ישראלים שרים שירי ילדים, קוראים להיפופוטמים ופותחים דלת קסמים,
ומידי פעם אומרים ג'אמבו לעוברים ושבים.
שרים את ההימנון הקנייתי, וואלה יש לנו אפילו קהל מעריצים.
סוף סוף אנחנו במאהל, אני זז להתרחץ וחוזר לבר בשמורה, יושב נרגע ואז היא אליי מגיעה,
מדברת על מה שהרגיש, ואני מתחיל דומע, עימות עם פחד לא מוסבר...
עד היום אני ישן עם אור דולק, רצוי נרות.
עם החברה השנייה היה ויכוח נוראי, אף פעם לא הסברתי לה למה חייב אור או תריס פתוח, אבל היא בשלה,
עד שמצאנו דירה שממנה היא התלהבה ואני יותר- כי ראיתי שאין תריסים 
לא יכול להתעורר לחושך,מדכא אותי נורא.

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - זה נותן משמעות חדשה לשם של הבלוג שלך.
לפני 16 שנים
momi​(שולט) - אמת לאמיתה!
נשיקה וירטואלית }{
הרבה זמן לא ראיתי כדי לתת לך אמיתית.
לילה טוב
לפני 16 שנים
עדן בלי צנזורה​(שולטת) - מומי עכשיו כבר בוקר....
ועכשיו אני מבינה למה קראת לבלוג שלך"בשם הזה"....
היה לי באמת העונג לקרוא על הפחדים שלך....
יש מישהו שאין לו פחדים?
הכוח הוא להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה,ואתה עשית את זה...חושך לא חייב להיות משהו מפחיד,אם תחשוב היטב,תמיד יש אור גם בקצה המנהרה...
נשיקות...באור יום
לפני 16 שנים
momi​(שולט) - האמת- אפילו בחושך..... כשחשבתי על השם, זה מפגש שהיה לי בחושך, ושיר שכתבתי בעודי חייל, הוא מופיע פה בבלוג. הפחד גם משתלב :)
בוקר אור, אני חוזר לישון.
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י