אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אפילו בחושך

לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......
לפני 19 שנים. יום שלישי, 22 בינואר 2008 בשעה 14:45
קבענו שעה,
עמלתי קצת על התפאורה,
הרי מרבית הזמן היא הייתה מוקפת בעלטה.

דפיקה בדלת, היא נכנסת,
רואה את המסכה- ועוטה לראשה.

נעמדת, מחכה להוראה.
מתקרב, היא מרגישה את נשימותיי ואני את שלה.
מסיר ממנה לאט לאט את החולצה,
המכנס יורד, תחתון, חזייה- ובין לבין נושך פטמה.

מרגיש את הלמות ליבה,
אז מעביר לשון על עורפה.
היד גולשת על עורה,
מרגיש את רטיבותה.

לא מרפה את האחיזה החזקה, רגל בתזוזה-
ובשנייה, היא מתקפלת ונמצאת על הרצפה,
בתנוחה שעליי אהובה.
נעמד מולה, היא בטח מדמיינת מה עומד מולה.
היא שומעת את הרוכסן נפתח, המכנס מורד,
אני מכניס אצבע לפיה,
וגורר אותה לזירת הפעולה.

וואו איזה המשך היה......
לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י