אפילו בחושך

אכזבה!

אם יש משהו שאני ממש מתעב- הרגשת האכזבה.
כנראה שבהתנהגות שסיגלתי לעצמי-
זו שאני לא תמיד אוהב,
זו שמתעתעת באנשים,
לפעמים אפילו בי-
יש את המגננה מאותה תחושה.

אולי אמות המידה שבה אני שופט קצת יותר ממחמירים?
אולי פשוט אני מודע יותר מידי לאיזה אנשים אני רוצה סביבי?
מה שבטוח-אין לי כוח לשמוע תירוצים,

מנסה לא ליפול בהרגשה ( בחרתי לא להגיב כדי לא לשחרר קיטור צורב-ומי שמכיר אותי יודע
שזה לא אופייני),
ולאפשר פתח, פתח לתיקון.
כנראה שאני מאמין, ויש פה ללמוד ולהתקדם.
כנראה שברגע ששחררתי את המחסום שיש בבטן,
היא ספגה חבטה- אכזבה.

אני חושב הרבה על שיחה עם אותה חברה אהובה,
לה הסברתי מה דעתי על אהבה.
מצטט את מה שלה אמרתי:
"מומי לא מתרגש ממילות אהבה,
מומי מתרגש מאוד, מהוכחות לאהבה"