אמנםאני אוהב את הקצב המהיר, שבו מתנהלים כל העיניינים,
אבלהיום ממש כמעט צעקתי דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!
כמה כוח צריך. גם אני צריך קצת להתפרק אז אולי פה ודי.
בעבודה -לחץ לא נורמאלי, עוד מעט הכל יחחלש-וזה כבר טוב.
משפחה- נראה לי שאנחנו צריכים לפגוש מגרש שדים.
הראש דופק כמו שעון והגרון כמעט ואומר לי "שתוק ותפסיק להפעיל אותו".
אגרסיות יוצאות לא רק בחדר העבודה,
היום בעבודה , הייתי ממש פקעת עצבים, מסתיר את מה שמתנהל אחריה.
היום מישהי ממש לא התכוונה וירתה מולי עובדה ממש פעוטה, ואל תשאלו איזו תגובה היא קיבלה בתמורה- ממש כמעט בכתה. אבל לפני 10 דקות היא קבלה שיחת הבהרה ונשיקה.
הייתי אמור לעבוד עד 22:00, בארבע החלטתי שדי-
מתחתי את עצמי יותר מידי.
ביטלתי את כולם
והלכתי לים.
אני מתגעגע להרבה נפשות שלא ראיתי הרבה זמן!
לפני 16 שנים. 29 במאי 2008 בשעה 17:53