שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפילו בחושך

לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......
לפני 16 שנים. 29 במאי 2008 בשעה 17:53

אמנםאני אוהב את הקצב המהיר, שבו מתנהלים כל העיניינים,
אבלהיום ממש כמעט צעקתי דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!
כמה כוח צריך. גם אני צריך קצת להתפרק אז אולי פה ודי.

בעבודה -לחץ לא נורמאלי, עוד מעט הכל יחחלש-וזה כבר טוב.
משפחה- נראה לי שאנחנו צריכים לפגוש מגרש שדים.
הראש דופק כמו שעון והגרון כמעט ואומר לי "שתוק ותפסיק להפעיל אותו".
אגרסיות יוצאות לא רק בחדר העבודה,
היום בעבודה , הייתי ממש פקעת עצבים, מסתיר את מה שמתנהל אחריה.
היום מישהי ממש לא התכוונה וירתה מולי עובדה ממש פעוטה, ואל תשאלו איזו תגובה היא קיבלה בתמורה- ממש כמעט בכתה. אבל לפני 10 דקות היא קבלה שיחת הבהרה ונשיקה.

הייתי אמור לעבוד עד 22:00, בארבע החלטתי שדי-
מתחתי את עצמי יותר מידי.
ביטלתי את כולם
והלכתי לים.


אני מתגעגע להרבה נפשות שלא ראיתי הרבה זמן!

כיסונית - געגעתי :)
לפני 16 שנים
momi​(שולט) - וואי!
את משגעת במבטיך, אני כל כך רוצה לדעת מה בליבך-
בעצם מעדיף עכשיו לחבקיך :)
לפני 16 שנים
עדן בלי צנזורה​(שולטת) - רגע גם אני נפש?
לפעמים יקירי מוטב להניח להכל ולנפוש,לקחת אוויר לנשימה,ולהרפות,הולכים לשיעור יוגה???
לפני 16 שנים
momi​(שולט) - איזה יוגה, את מילה לפני זה הצעת לי הרפייה........
תבואי אני אדליק נרות וההרפיה עלייך!
לפני 16 שנים
עדן בלי צנזורה​(שולטת) - אם כבר.....ההרפיה עליך,שיו חצוף,אני סך הכל ילדה קטנה ותמימה איך אתה מדבר אלי?
לפני 16 שנים
momi​(שולט) - את תמימה כמו שאני צדיק!
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י