יש ימים שבהם נסיעה קצרה, של שעה
מחזירה אותי אחורה בזמן,
למחוזות שלא תמיד טוב לי בהם-
אבל יש ארועים שמצריכים.
אתמול כולנו עלינו לבירה,
מתלבשים בקוד דרסס שונה בהחלט,
ומגיעים לאותה הישיבה.
כולנו כך מסתבר ברחנו מהאוירה לאיזו שעה שעתיים,
ומסתובבים עם אימא בשכונה.
מריחים את ריחות השוק,
קונים ממתקנים שאת טעמם וכמעט שכחנו,
וקולטים מבטים: "מה הם עושים פה......?"
נראה לי שאמא ממש התרגשה,
לא מהאווירה- משהו בהרגשה של משפחה
כולנו פתאום צחקנו, וניסינו להיזכר מתי טיילנו כך.....
עוברים בשכונה,
והרגליים מובילות אותי לבית,
אותו עץ תאנים בכניסה,
ואתמול רובן היו בשלות ומתוקות,,
אותו עץ שכילד , עלייוו הייתי מטפס וקוטף...
נכנסנו כולנו לבית, שהיום הוא ישיבה
החדרים שבהם הייתי קופץ ממיטה למיטה,
הכל עכשיו נראה אחרת.....
אחים שלי לא זכרו כלום,
אמא שלי כן,
אבל היא הייתה בהדממה ....
פורשים מהשכונה הבוכרית חזרה למאה שערים....
אם המעגל המשפחתי המורחב היה יודע איזה כיוון תפסתי....
היו מצליפים בי......
לספר?
אני לא אוהב הצלפת!
לפני 15 שנים. 14 באוגוסט 2008 בשעה 10:17