אפילו בחושך

אני לא נבהל מצעקות,
אבל היום, מאוד נסער-
מזעקה.
זעקה שאני מזהה מקרוב,
הרי לפני הרבה שנים- זו הייתה הזעקה שלי.
אז לא היה מי שיקשיב, מי שיתמוך, יגלה אמפטייה.
היום, אני הוא זה שבוחר לטפל! ולא לטאטא.....

חברה טובה, הייתה איתי בכל ההתפתחות,
אמרה שהתגובה שלי עיניינית ,
היא לא ראתה, כי אולי לא הראתי- כמה אני מעורב ....
בעיקר איך הבטן אצלי מתהפכת,
כי הילד הקטן שבי זעק את הזעקה שלה....

פורש למקום, שבו אני אוהב להיות לבד, עם המחשבות שלי,
היין שלי...