מוצא את עצמי מחפש לעצמי נסיעה ברכבת הישנה . זו שהכרתי בה כל תחנה ותחנה .
מסתכל בה מרחוק היא מעלה אבק. חושב על כל הנוסעים שהיו איתי בה -שותפים לחוויות. הם לא יודעים את מה שעבר עליי וממשיך לעבור. את חלקם אני פוגש באקראי (לא מאמין שכתבתי אקראי כי החיים לימדו אותי שאין דבר מקרי) ומתגעגע.
שלוש שנים וחצי עברו מאז שניסיתי לסוע ברכבת ומאז ירדתי ממנה ונשארתי בסביבה לא לבד.
שלוש שנים וחצי של שינויים. אפילו מהפכות. ודאגה לאנשים שממש חשובים.
אני פה ואני קצת מרגיש שנמשך לבלוג שלי כשאני בסערת רגשות. ואולי הטירוף עם הירח שראיתי משך אותי יותר ויותר גם להביע במילים דברים . ואולי השלום שנשלח אליי מתוך געגוע הסיט את המבט ופינה מקום למחשבה ....... "אתה באמת שלם עם התחנה שבה עצרתה"?
תקופה של מחשבות על מקומי בזוגיות. תקופה של דאגה לקרובים. תקופה של בלבול והבנה שגם בעולם שאהבתי ובוא כלאתי את עצמי בכלוב שבו ידעתי מה החוקים ומה המסגרת שבה אני מחליט ..... ( היום אני יודע שגם אז זו לא הייתה רק החלטה שלי) וגם היום ...... אני פשוט מבולבל.
לילה טוב ( לא בטוח שיכול לישון ) .
