לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 18:07
הזמנת אותי כדי לעשות לך נעים,
שעה שלמה של שתיקה,
רק מוסיקה שמחלחלת לנשמה,
והידיים שלוחצות ומבינות את עוצמת הכאב.
מקפל הכל, מוכן לתזוזה,
"אני מכינה קפה ורוצה שתצטרף"
שמח, כי ממילא אין לי תכנון אחר,
"אני נוגעת בחיים, אבל החיים לא נוגעים בי"
הבחורה שפכה את סגור ליבה,
והייתי עד ליותר מדמעה.
רוצה לגעת , לחבק-אבל משהו בי עוצר,
אני לא יכול להרשות לעצמי לערבב.
בימים אחרים הייתי אותה שופט,
ובה לא מטפל-
אבל ככל שאנחנו גדלים-
אסור לנו להיות שופטים.
כל הדרך חושב על עוצמת הכאב,
וחושב על הדברים שנצרבים בלב.
כל אדם שאנו מכירים מזמן לנו הכרות עם עצמנו,
ונערת הליווי שיקפה בפניי משהו שאני פוחד ממנו ביחסים.
בדרך חזרה מקבל ממנה הודעה: " תודה על הכל- שבוע הבא באותה השעה".