אפילו בחושך

רחוק ממקום מוכר.
הכרתי אותה, את אהובת ליבי.
יושבים יחד , רגליים בנהר,
מתכננים תכניות, אשליות.

רק את, ורק אני
חולקים עולם מיוחד.
למה את בוכה?
למה עזבת?
איך נסעת כשליבי מאחור?
כל העולם שלי איתך נשבר.

נכנס לתקופה של בדד,
מרגיש חסר בנשמה,
כותב הרבה ושופך את הכאב.
עד שאצלי הוא מבקר.

המלאך שמלווה אותי,
מחליט אותי לנער.
משקף לי מציאות שונה
ועל כך כולי תודה.

מרגיש איך הכל מתמלא,
מעלה חיוך, רוקד לא רק עם עצמי.
מתבונן אחרת על האפשרות,
יודע, שהייתי חייב את תקופת ההתנקות.

עברה לה תקופה, הבנת שלחזור את צריכה,
מנסה לשקם ,למלא את החסר.
אבל הפעם אני רוצה לעזוב,
הפעם אני לא שבור.

למה את בוכה?
מה חשבת שעשית כשעזבת?
הנשמה שלי מצאה את דרכה,
הבנתי שהחיבור לא היה מציאה.

לפעמים אנחנו מבינים שאנחנו בסרט לא טוב, רק לאחר תקופת התנתקות.