אפילו בחושך

מרוב שעמום, מצאתי קליפים שלה,
מקשיב למילים, צובט לי בנשמה.
האם זה שיר עלינו?
האם אלו דברי חרטה? ( או אולי חרטא)

מדבר עם חבר שמכיר,
"רק היום לקליפ זה אתה מאזין ?
היא אמנם לא איתך, אבל...."
מה?


פסענו יחד באותו מסלול,
הכרנו בצורה אחרת, רוחנית חיובית.
כל מי שראה אותנו יחד- ידע, הינה זה בא.
אבל בערב אחד הכל השתנה.

הגעתי להופעת הבכורה שלה,
העינייים שלה בי, שולח לה חיזוקים.
לרגע מפנה מבט-
מבין היא לכודה.

יש בפנייה ברירה?
יודע שכשאוהבים ,
צריך לדעת לוותר,
לתת לה לממש,
גם אם זה כואב.

דיברנו הרבה, אבל באיזשהו שלב, הפסקתי לעקוב,
הרגשתי שאני צריך לשנות מסלול.
לפני שעזבתי לאותו טיול אומלל,
היא אותי ביקרה,
היא לקראת מסלול נסיקה.
אחלתי לה בהצלחה, ושארקוד בחתונתה.

שבתי, די מפורק (פיסית),
לא עניתי להזמנה.