הקשקושים של יהלום

הלכתי לבית של ההורים
אמא שלי ודודה שלי שם

דודה - קניתי לך מתנה בואי תראי

אמא - כן בואי תמדדי

אני - מזה שמלה (נשמעת מאוכזבת )

אמא - כן (עושה פרצוף של חסר לך את תעליבי אותה ) תמדדי

אני- טוב .. אני מודדת (וכרגיל מקטרת ) אוף שום דבר לא עולה עלי בא לי למות (ועושה פרצוף עצבני )

דודה - דיי תפסיקי לדבר ככה אני אתן לך מכות

אמא - (ממלמלת בשקט ) היא עוד עשויה לאהוב את זה

אני - אמאאאא... ( במבט חצי מופתע )

דודה - מסתכלת בשנינו מהה קרה

אני - אוייש לא מתחשק לי שמלה ויוצאת מהחדר בסערה

רגשות רבים מתרוצצים בראשי
ואין לי מנוח הרגשה שקשה לי להגדיר
יוצר בלבול מאוד לא רגיל
פחד מאותה ארשת מנכולית
שכך החליטה להתיישב על פני
בלי הודעה מוקדמת היא פשוט מגיעה
סיבות רבות היו לי כדי לקום וללכת
לעזוב הכל ולא להסתכל לאחור
כבר עשיתי זאת בעבר הלוך חזור הלוך חזור

אומנם באותה סירה האינו אך לא ידענו לחתור

עכשיו אני קמה מתוך תהום עמוקה
מגששת בודקת ושוב מסתכלת
בוחנת כל שביל כל נתיב
שיוביל אותי חזרה אל הדרך הברוכה

האהבה שלי לובשת הרבה צורות

היא יכולה להיות תמימה
היא יכולה להיות ערמומית
היא יכולה להיות חוצפנית
ואפילו נודניקית

ואם תשאלו אותי מה עוד יכולה להיות אהבה שלך

ולא שאני מומחית גדולה לאהבה

אהבה יכולה להיות גם
אהבה -מצחיקה ,קשה ,וכואבת

אהבה שלי יכולה להיות כמו בלון
שלוחצים חזק חזק והיא מתפוצצת

אהבה שלי יכולה להיות הכל

ושאני בשקט בשקט עצובה וכואבת
אהבה מחבקת

בלאגן ... ??

הראש שלי בבלאגן

שטיפה שבועית, כביסה , גיהוץ ,קיפול
לשמור על הסדר כל הזמן
הארון בגדים כבר לא עומד בלחץ ושוב להכניס בגדים מקופלים

ואני שוב בבלאגן

המיטה כבר מסודרת

והבית מצוחצח

מה נשאר עוד ?
זהו דיי מספיק

עכשיו מקלחת חמה אחרי יום עבודה
זה פשוט פינוק

:-)

אחרי הרבה זמן עברתי שוב סשן
שנסעתי אליו הרגשתי לחוצה
פרפרים בבטן פחדתי שאני לא אוכל לעמוד בזה
תהיתי אם סף הכאב שלי יהיה כמו פעם
שהגעתי נכנסתי לחדר החלפנו מילה אחת או שניים
וישר שלח אותי להתפשט
טוב אמרתי לעצמי גברים הם מכניים
הרגשתי כמו אצל גניקולוג לכי להתפשט
שתהיה מוכנה תקראי לי
אז נכנסתי לשרותים התפשטתי ויצאתי
הוא סחב שרשרת גדולה ליד מיטה
שנגע בי ישר חשבתי זה לא יערה הידיים לא שלה
הריח לא שלה נסיתי להוציא את המחשבה מהראש שלי
להתרכז בסשן הרגשתי את ידיו שהוא שם לי אזיקים
קשר אזיקים לרגלי ולידי נסיתי להפיג את המתח
והתלוצצתי על חשבונו שלא הצליח ושאלתי לעזור לך
אבל לא ממש הצלחתי להשתיק את המתח הפנימי שלי
שסיים לחבר את האזיקים לשרשרת
והידיים שלי היו למעלה והרגליים מפוסקות קצת
התחיל להצליף בי בשוט
הרגשתי שזה מהר מידי חזק מידי
אבל נסיתי לזרום עם ההרגשה
כאב לי מידי והתפתלתי הרבה
בדרך כלל אני לא כזאת על ההתחלה
אז נכון התבכיינתי וצעקתי
הוא אמר לי שקט ואמר לא לזוז
ואני בשלי המשכתי
ושוב חשבתי על יערה הריח שלה היה חסר לי
הרגשת הרוגע שהיא הייתה משרה עלי
ליטוף השוט על העור שלי ואז מכת השוט
אבל זה לא היה שם זה לא היתה יערה
ואז הוא שם לי כיסוי לפנים
מזה נלחצתי רציתי להיות בשליטה
צעקתי שאני לא רוצה סרבתי
אבל הוא צבט לי את הפיטמות חזק
ואמר תעשי מה שאני אומר לך
ואז הוא הסביר שיש לזה פתח לעיניים ולנשימה
אז נתתי לו לשים לי
ההצלפות היו שוב חזקות נסיתי לעמוד בזה
אבל אז הוא הביא קיין
ואני נשברתי וצעקתי מילת ביטחון
וכאן אני נורא התביישתי בעצמי
צעקתי מילת ביטחון אויי זה היה נורא בשבילי
אני באמת לא כזאת
חשבתי יערה הייתה מתביישת בי
אבל הוא היה נחמד בהתחלה לא הבין
אבל שאל בטוח ועניתי כן
אז הוא שחרר אותי מהשרשרת
הוא הוריד אותי על ארבע
ליטף אותי ואמר לי בואי אחרי תנוחי בכלוב
ואני כל כך שמחתי הכלוב זה פנטזיה שלי
נכנסתי לכלוב כמו כלבה טובה
שם הוא העביר לי סשן שעווה
טיפטף עלי שעווה בגב ושפך עלי מים
הרגשתי משועשעת והשעווה הייתה הרגשה נוחה
אהבתי את הצריבה המיוחדת של השעווה על הגב שלי
זה היה קצר אבל נהנתי
אחר כך הוא אמר לי לשכב על המיטה
הקטע עם לצבוט את הציצי בכוח פחות נעים
אני רגילה למצבטים לידיים העדינות והציפורניים
של יערה ששורטת את החזה שלי הנשיכות
הקטנות והכואבות השפתיים של יערה
שנושכות בכוח את הפיטמות שלי הכאב המתוק הזה
לא הצלחתי שלא להרגיש בהבדלים

שכבתי על הבטן והוא שוב הצליף בי חלש ואז חזק
ושם שוב נשברתי ושוב צעקתי מילת ביטחון
כאן זה כבר היה מצחיק
אז נכון שנינו האינו משועשעים מהמצב
אז לפחות הוא לקח את זה בהומור
ואני הייתי במצב שכבר הייתי נבוכה
פעמיים צעקתי מילת ביטחון
נו באמת יהלוםםםםםםםםםם
מה יש לך
הוא הרגיע אותי היה לנו על מה לצחוק ולדבר
המגע האינטמי הזה היה נורא קשה לי
החיבוק שניסה להרגיע אותי זה לא החיבוק של יערה
אז וותרתי על אפטר קייר

סך הכל חוויה נעימה ואני בכלל אוהבת את הכלוב
ואת הסימנים שהשאיר עלי

:-)

לעזוב זה לא בהכרח לשנוא
לפעמיים זה כורח המציאות
לפעמיים זה פשוט הכרחי

בכדי לא לשנוא

לעזוב זה לא בהכרח להרוס
לפעמיים זה הגורם לבניה מחודשת
אז האהבה אמיתית מחייבת ללכת

בכדי לא להרוס

לעזוב זה לא בהכרח לנתק קשר
זה אולי בגלל אי תיאום
שמזמין וקורא לפרידה

בכדי לא לאבד קשר

לעזוב זה לא בהכרח - אבל
לפעמיים זה פשוט הכרחי

כולנו מודעים לכך שלכל דבר יש סוף
ושהסוף הוא דבר הנקבע
על ידי כל אחד ואחת
על פי שיקולו שלו

איך שהזמן טס 

עוד לא הספקתי אפילו להפרד מהיום הקודם 

והנה יום חדש הגיע 

אז איך אפשר להגיד שלום 

מכל יום שעובר מהיום שיהפוך לאתמול 

מזמן רחוק מעבר רחוק 

הפרידה היא דבר עצוב 

הימים נוקפים והזמן קצוב 

אז נשאר לנו לחיות את היום כאילו 

זה היום האחרון שלנו  על פני האדמה 

נצעד קדימה לעתיד 

נחיה כל רגע מחדש 

שאנחנו אוהבים
אנחנו לא מפחדים להגיד אחד לשני
מה אנחנו מרגישים כי אנחנו חברים טובים
ויכולים לדבר על הכל

שאוהבים צריכים לדעת מתי לשחרר 

שאוהבים מרגישים חופשיים 

אז מה אקח איתי לדרך לצידה 

 ידע שרכשתי ?

חכמה שקניתי ?

ואולי יש משהו שנעלה יותר לידם ?

ערכי אנוש שהופכים אותך לאדם 

אלה הם אינם מילות פרידה 

כי בליבי שמור מקום מיוחד 

אני לא זוכרת איך קוראים לי ממני אין שם  ☺  :-) 

אני מנהלת שיחה פרטית עם עצמי
ואז אני כותבת לעצמי
מה אני באמת רוצה

לאיזו החלטה אני רוצה להגיע
אני לא רוצה לטעות
אני רוצה וצריכה את זה
אז למה לחשוב יותר מידי

אותה שאלה קטנה ופשוטה
שתעזור לי להגיע להחלטה הנכונה

איך שהוא אני עדיין מרגישה תקועה
אבל עכשיו אני לא יכולה להתעלם מזה
כי זה מה שאני באמת רוצה וצריכה

ואז אני חושבת על אותה הרגשה שגורמת לי לעוף

כן אני יודעת מה אני באמת רוצה