לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלה בלה למיוחדים

אני עוד חושב על זה

123

לפני 9 שנים. 9 באוגוסט 2014 בשעה 11:15

פתאום שמתי לב שכבר מזמן אני עונה ב"תקופה לא פשוטה" ששואלים אותי מה נשמע?..

כלומר זו לא התשובה שאני נותן לכל אחד, אלא רק לאלו שמעניינים אותי או אלו שאני מרגיש צורך לשתף אותם, לפעמים זה לשתף ולא לחשוף מתוך הבנה שאולי זה לא הכי מעניין מה שעובר עלי.. ואולי זה די פשוט אבל זה רק אני שהופך את זה ושם תחת ההגדרה" תקופה לא קלה..."

אוףף פעמים אני כזה כבד.

* מדי פעם אני נכנס לאתר המוזר הזה ומנסה את מזלי בלהכיר אנשים חדשים, למה "את מזלי" .. ?
 כי לא מספיק רק להכיר, אלא צריך גם שיהיה מיוחד ומעניין, בשביל זה צריך המון מזל. בד בבד הסתבא לי שאין לי כזה מזל.                                              

  אני נכנס לפרופילים של כאלו המכנות עצמן שולטות מתוך עניין ויצר סקרנות שקיים בי ואז אני קורא מה הן לא מחפשות..

למה זה כל כך מסובך לרשום מה כן.. הלא בכל מקרה יש כאן כאלו שלא מכבדים ורשימת האיסורים לא תהיה תקפה עבורם לעולמים.

"מה כן.. " זה כל כך פשוט וכל כך נעים.

"תני לי סימן לרגע, רק את כף היד... הולך וממלמל איך זה מבלבל אני זקוק לך..."

 

 

 

לפני 10 שנים. 25 באפריל 2014 בשעה 11:46

סיפור.

הודעתי לעודד שאני אגיע בבוקר למשרד שלהם לקבל צ'קים, הוא ענה לי שאף אחד לא יהיה אבל הוא ידבר עם יעל יד ימינו והיא תתן לי את הצקים.

הגעתי למשרדה ב- 8 בבוקר, המשרד היה שקט וריק מאדם ושאלתי את עצמי האם היא הגיעה רק בגללי (מי בכלל בא לעבוד בערב חג) בכל אופן סתם כדי לערוך לכם היכרות כללית ולהכניס אתכם לסיפור, אז קוראים לה יעל היא יד ימינו של עודד, היא טיפוס אסרטיבי, טיפה ציני,  בפועל היא ניהלה את כל המשרד  הכל היה עובר דרכה, הנהח"ש, רכש, כספים, והמראה שלה.... וואו !! נראת טוב ויודעת בדיוק מה המראה שלה גורם לאחרים, פלירטטי איתה בקביעות, ומצידה היתה נחמדות מאופקת ששידרה לי מצד אחד תמשיך ומצד שני זה הרגיש כמו "אל תסחף". היא גרושה נאה בת 41, עד כאן הפרטים היבשים ומכאן אציין שמדובר באשה סקסית להפליא, גבוהה בהירה ושזופה נשית מאד ובעלת מראה דומיננטי ולגבי הרגליים... אוףףף אילו רגליים... אני רק עוצם את העיניים וזה מה שעולה לי לראש, זוג רגלייה הסקסיות שתמיד מעל נעלי עקב איכותיות.  במסגרת העבודה אני הייתי מבקש מעודד והיא היתה מבצעת עבורו.

ישבנו במישרדה והיא הוציאה את ספר הצקים , ביננו שולחן זכוכית  של מנהלת משרד . בזמן שאני ממלא את החשבויות והקבלה אני שם לב שהיא הגיעה עם כפכפים לעבודה (פעם ראשונה). תמיד ניסיתי לדמיין איך נראות כפות רגליה בתוך הנעלי הקב ופתאום זה ממש נמצא מולי. כפות רגליה העסיסיות והמטופחות בכפכפי הוואנס אצבעותיה מסודרות ומשוחות בלק אדום מושקע, קשת מעוצבת וקרסול כזה מתוק עם טיפה ממש של יובש בקצה (ממש ממש טיפה) וזה רק הוסיף למראה המושלם שלהם! דופק מהיר ושפתיים יבשות ליוו את המחזה, הייתי מוקסם לגמרי מכפות רגליה והתנהלותה האצילית שלוותה לשילוב רגליה מתחת לשולחן . בעודי מנסה למלא את החשבונית, כפות רגליה מתחת לשולחן הזכוכית משכו את מבטיי מהפנקס וניסיתי בכל מאודי להתרכז במשימה של מילוי חשבונית.

שסיימנו, העזתי לזרוק לה יציאה " יפה לך להעיז לבוא בכפכפים זה בטח בגלל שעודד (הבוס שלה) לא נמצא", היא ענתה לי "אהבת...", חייכתי...

"אז מה עם קפה?" שאלתי, והיא ענתה "אתה מכין ?" עניתי בחיוך ובציניות "נו כמובן... נהוג שהאורח משרת את המארח..." וניגשתי להפגין את כל כישורי הבריסטה שלי במכונת הקפה שניצבה בסמוך, מס דקות של תפעול מרשים וחזרתי לשולחנה עם שתי כוסות קפה הפוך מקצועי וקרמי.

היא בוחשת בקפה בהתפעלות ואני בעיני מחפש ומשתוקק לתגובתה  "תשמע... כזה הפוך עוד לא טעמתי, אני ממנה אותך להיות מכין קפה אישי" הוסיפה בהלצה.

ואני בכאילו נעלב "בטח! מה עוד גבירתי...??! "היא מחייכת וזורמת עם הפלירט, העט בקצה שפתיה "אתה יכול גם לנקות קצת, לעזור לי בתיוק,  מידי פעם לענות לטלפון ושישאר זמן תעשה לי מסג' ברגליים"

הייתי המום מתעוזתה כמו גם מתשוקתי הפנימית והנסתרת! אש בערה בי וחייכתי בקוליות אבל הדופק שלי טס ופי התיבש בשניה. מחשבה עלתה בראשי, אני ! עם כל הפוזה שלי ... כשאני מגיע למשרד הזה וחצי ממנו מפרפר בגללי...והבוס שלה עודד שבכל שעה זמין לי בטלפון והיא שעד היום היתה מבצעת עבורי, פתאום אני מקבל יציאה כזאת ממנה. איך להגיב? חשבתי לעצמי..

עניתי לה "פששש... יפה לך" עניתי בחיוך ובציניות חביבה. יעל חייכה אף היא והיתה משועשעת כנראה מתעוזתה ומהשיחה המשעשעת שנהיתה (מעולם לא הייתי בפתיחות כזאת). "יש לי הרגשה שאתה עוד עלול להינות" הוסיפה.

בקצה השולחן היתה שפורפרת קרם של לנקום, לקחתי אותה בידי ופתחתי וקירבתי לאפי, אממ "ריח מעולה" אמרתי. "אפשר לשים קצת ושמתי טיפה בידי" במקביל היא חייכה ואישרה זאת.

אז שנינו יושבים משועשעים ובמבוכה נסתרת אני מורח בידי ומנסה לנטב את השיחה, "אני לא מומחה אבל ממש מעולה מרגיש הקרם הזה" והיא עונה לי " אין על הקרם הזה, מעולה לעור יבש! ואתה יודע כמה הוא עולה.....?"  מבלי לחשוב יותר מידי ישר שלפתי "כמה הוא כבר יכול לעלות? ואם הוא כזה טוב אז איך זה שיש לך יובש בקרסול ?....."

אופס !!!??? ( שיט ! איך לא שמתי לב?! מאיפה באה לי היציאה הזאת ? )

יעל (מסתבר) בכלל לא הקדישה מחשבה לתשוקתי הנסתרת או למה שעבר לי בראש, רק הרימה את כף רגלה על השולחן ובהצגת ה"נעלבת/ משועשעת" אמרה לי "איפה בדיוק אתה רואה עור יבש??"

הצבעתי על קצה קרסולה והיא אמרה" זה יבש..??" (באמת היה ממש מעט ) עניתי לה מייד "כן, זה יבש". יעל זרקה אלי את שפורפרת הקרם ואמרה לי "לא סיכמנו שזה מתפקידך....? לעצמי אמרתי יאללה נזרום..

זזתי לצידה עם הכסא הנחתי את כף רגליה על ברכי, היא הקפיצה את הנעל כך שכף רגלה נותרה יחפה על ירכי. בתחילה עיסיתי בעדינות כאילו באגביות את כף רגלה.

ברקע גלגלצ מנגן שיר חדש של קולד פליי ויעל אומרת לי "וואו איזה שיר" ובעדינות נשענה עם ראשה לאחור מתמסרת למוסיקה ולאצבעות ידי שהחלו לטייל בין אצבעות כף רגלה. אני מצידי נבוך ומשועשע מהסיטואציה, שמחתי שהיא עם עניים עצומות ממנמלת את מילות השיר ואנימנסה בעדינות להסתיר את הזקפה שהתעוררה לה ממכנסי.

לא שמתי לב ותוך כדי העיסוי נגעתי בקצה אפי, יעל שמה לב והתחילה משועשעת וצוחקת בקול מתפרץ " יש ריח?" היא חשבה שהסנפתי את האצבע אחרי ששיחקתי בין אצבעותיה..

עניתי לה "אין לי מושג" והפעם באמת קירבתי את ידי לבדיקה היה ניחוח עדין ומתקתק של זיעת הואנס אבל עניתי לה בקוליות "לא, ממש לא" יעל חייכה ואמרה אין מצב שלא, שקרן..." ממש לא ! עניתי.

הא אמרה לי "בוא נתערב שאתה לא מצליח להסניף לי את האצבעות 5 דקות רצוף!"

שמחתי והתפדחתי מהרעיון ומהיוזמה...

"אם אני מצליח" שאלתי....?

בתוך האינטימיות שנוצרה לה וברוח התעוזה וההשתעשעות והפתיחות היא עונה לי " אם תצליח תקבל יציאה איתי בערב ואולי בסוף הפתעה שקשורה בחדר ומיטה" כך רמזה..

אממממ... הרמתי את כף רגליה לפרצופי.... ומלמלתי בחיוך " אני בונה על ההפתעה  בסוף...

מיקמתי את אפי לבין אצבעותיה והסנפתי עמוקות. היא מצידה התעלפה מצחוק שגרם לאצבעותיה להתכווץ ולכווץ את אפי.

היה ניחוח...!

לפני 10 שנים. 16 במרץ 2014 בשעה 14:19

פורים... תמיד כל כך הקסים אותי החג הזה.

עוד בתקופה שהכיתה היתה מתחלקת לקאובויים, נסיכות ופנקיסטים. ממש בחירה קשה היתה!

אני נזכר באחד שהתחפש לטבח (אז לא היה את פלצנות טרנד השפים וההגדרה היתה פשוט טבח. כמו שהיה ספר והיום רק מעצבי שיער אלק)

היתה מוכרת גפרורים שעד היום לא ברור לי מעמדה. היה גם אחד שהתחפש לחתול והיה אותי.

בשנים שעוד התחפשתי זה תמיד היה למשהו רגיל כזה כמו כולם. היום בהירהורי אני מרגיש שאיפשהו פספסתי את ההזדמנות. הייתי יכול להתחפש לכלב ורצוי אחד כזה שנסיכה היתה לוקחת לשלה. או למשרת אישי.. נו משהו שבפנים תמיד רציתי אבל זה נשאר בפנים, עמוק, חבוי, נסתר.

למה? הלא בפורים מותר....

היום פגשתי אנשים ואני הולך ומחייך לעצמי, מעניין כל אחד למה היה מתחפש ואיזו תחפושת מתאימה לכל אחד.

אבל זה לא אמיתי יתכן מאד שהשריף בתוך תוכו רוצה להיות כלבלב. שהנסיכה רוצה להיות במקום עם כתר עם קולר.

אני לא מאמין יותר לחג הקסום הזה!

 

נ.ב

- חבל שהחורף חזר בדיוק אחרי שבת מלאה בכפכפי אצבע!

- כפכפי אצבע זה דבר סופר מבורך אבל בחייאת בנות עשו פדיקור לפני ששולפות את הכפכפים, אי אפשר להסתובב ככה.

- סייג, לגבי בנות שבכפות רגליהן כל אצבע באורך ובצורה אחרת כפכפי אצבע זה לא מבורך.

- בכל מקרה בנים בסנדלים זה דבר מזעזע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 10 שנים. 15 במרץ 2014 בשעה 22:29

הרגשה נהדרת..

עברו כמעט 4 שעות ונכנסתי לפחות 30 פעמים כדי לראות האם יש קונים למרכולתי, 26 כניסות ... לא רע.

העניין הוא שלמרות שאני דיי ותיק באתר היו לי הפוגות ארוכות מאד. פתאום גיליתי את הצאט והאנשים המעניינם בו.

שיחה גוררת שיחה ואין סוף סקרנות.

אני מרגיש כמו ילד שנכנס לחדר נעול ומגלה בו קופסאות עם המון צעצועים, או שאולי שאקביל את זה לתשוקתי, זה כמו לחלוץ למישהי מגף שחור קלאסי ולגלות גרב עם ציורים של וולט דיסני וניחוח וטעם מטריפים ולא מוכרים.

האמת שהדוגמא דיי מפגרת אבל רק בדקתי שיש לי אומץ לרשום זאת..:)

לפני 10 שנים. 15 במרץ 2014 בשעה 18:25

תודה לאלו שאמרו לי לפתוח בבלוג (רמזו לי שאינני משעמם), אז אחרי מאמץ מטורף של 2 דקות ו 20 שניות הצלחתי!

עכשיו נותר רק להתמיד.

אולי אפתח ברשימת-  אני שונא או שאגדיר זאת - דברים שמעצבנים אותי     

1- שעה לוקח לקלוע בצאט לניק מסויים עם העכבר ואז ללחוץ "פרופיל" ובסוף לגלות שאין פרופיל, חאלס תרשמו פרופיל.

2- שיש קטשופ במקרר אבל אין על מה לשים אותו.

3- שאני מוצא ביצה קשה במקרר אבל לא זוכר מתי הכנתי אותה

4- אחרי שאני משקיע בגיהוץ חולצה מייד שאני בא לתלות אותה אני מגלה כתם

5- מיכל אמדורסקי