פורים... תמיד כל כך הקסים אותי החג הזה.
עוד בתקופה שהכיתה היתה מתחלקת לקאובויים, נסיכות ופנקיסטים. ממש בחירה קשה היתה!
אני נזכר באחד שהתחפש לטבח (אז לא היה את פלצנות טרנד השפים וההגדרה היתה פשוט טבח. כמו שהיה ספר והיום רק מעצבי שיער אלק)
היתה מוכרת גפרורים שעד היום לא ברור לי מעמדה. היה גם אחד שהתחפש לחתול והיה אותי.
בשנים שעוד התחפשתי זה תמיד היה למשהו רגיל כזה כמו כולם. היום בהירהורי אני מרגיש שאיפשהו פספסתי את ההזדמנות. הייתי יכול להתחפש לכלב ורצוי אחד כזה שנסיכה היתה לוקחת לשלה. או למשרת אישי.. נו משהו שבפנים תמיד רציתי אבל זה נשאר בפנים, עמוק, חבוי, נסתר.
למה? הלא בפורים מותר....
היום פגשתי אנשים ואני הולך ומחייך לעצמי, מעניין כל אחד למה היה מתחפש ואיזו תחפושת מתאימה לכל אחד.
אבל זה לא אמיתי יתכן מאד שהשריף בתוך תוכו רוצה להיות כלבלב. שהנסיכה רוצה להיות במקום עם כתר עם קולר.
אני לא מאמין יותר לחג הקסום הזה!
נ.ב
- חבל שהחורף חזר בדיוק אחרי שבת מלאה בכפכפי אצבע!
- כפכפי אצבע זה דבר סופר מבורך אבל בחייאת בנות עשו פדיקור לפני ששולפות את הכפכפים, אי אפשר להסתובב ככה.
- סייג, לגבי בנות שבכפות רגליהן כל אצבע באורך ובצורה אחרת כפכפי אצבע זה לא מבורך.
- בכל מקרה בנים בסנדלים זה דבר מזעזע.
