הכל כל כך בסדר
הכל מאיר פנים, יחסית, באמת
אין שום סיבה לבכות
לא אחת כזאת שנראית לעין, לפחות
אבל בא לי למות
עכשיו
כאן
על המקום
ומוזר שמשעה לשעה מתברר
שאני לא היחידה שמרגישה ככה
אבל זה לא מנחם
זה רק כמו לטמטם כאב שיניים
כשהשן מבצבצת כבר
וחותכת בבשר
מותחת ודוקרת את כל העצבים
ואני מחככת את יגוני
מציקה לכאב עם הלשון
ובראש סוקרת מזור
פותחת דפי זהב
מחפשת רופא שיניים
כירורג
שיעקור כבר את הכאב וזהו
בבת אחת
בא לי שתסשן אותי
ברחוב
מול כל השכנים
מול כל האנשים
תגרור אותי עירומה מהבית
על ארבע
עם הקוקיות המגוחכות
והנעליים הכולאות
ותכה את ישבני עד זוב דם
ולא, לא תרחם עליו
ותמשוך אותי מהשיער
תזיין אותי בכוס, בפה, בתחת
מכל הכיוונים האפשריים
ותכאיב לי כל הזמן
ואני אצרח
ואני אכאב
ואני אתחנן ואתה לא תפסיק
ואני אחוויר עם כל השפלה
ואני אעלם יותר עם כל בעיטה
ואני אתמוסס חתיכה אחר חתיכה
ובבקשה בבקשה בסוף
תהרוג את הילדה הזו לגמרי
עשה אותי חופשיה
עשה שאהיה כבר גדולה
עטלפית-על
לפני 17 שנים. 6 בנובמבר 2007 בשעה 16:37
