חזרתי מהסטודיו בידיעה שהשבוע נסגר, נינוחה מחוייכת,
שלווה, כל כך שלווה,
כל כך שלווה שנרדמתי,
שפיספסתי מסיבה שחיכיתי לה שבועיים שלמים,
שבועיים, לעzzל.
אז קמנו בעשר, אחרי שבוע די נטול שינה
נמהרים שמנו פעמינו לקפיטלסטיה של המחשבים על דרך השלום
בדרך הביתה התבוננתי בכל המהממות ברחובות עם שקיות המעצבים
"אני יש לי פה כמה שקיות עם ג'אדטים", רציתי לצעוק להן
מתהדרת בנפחי גיגה ומהירות האור לכנפיי
"אני טסה בחללים של מהירויות ונפחים, של סיבובים לשנייה ותדרים".
אחרי 4 שנות עוני סטודנטיאלי מתקדם
בשנייה הראשונה של רווחה כלכלית- ישר לחנות המחשבים.
מה יהיה על המלתחה המתפוררת אלוהים יודע,
אבל שופינג הוא שופינג הוא שופניג, מזור לנשמה.
וגם באן-95 בגוון שזיפי שנינו התהדרנו היום.
אח, אתם בכלל לא מבינים איזה אושר פה בבית,
לאסי נכנס מוקדם למיטה, לבדו-
רק הוא, התינוק החדש וחוברת ההפעלה.
יש עכשיו סביבי מלאן קופסאות, כבלים, ודפי אחריות והוראות
אין לכם מושג כמה המתנתי להשתדרגות הזאת.
רודפת סביב הזנב אפילו בסופש
מנסה לדחוס משימות שהצטברו כל השבוע
והראוטר המזורגג לא רוצה לעבור לגור פה
קונפיג בתחת שלו, לא בעסק,
"לא מעוניין בהתקשרות כרגע".
אז אני בלי רשת בקריז מתמיד,
הDOK עובד שעות נוספות (וגם הHD הנייד [החתיך והדנדש]).
רק האיקס האדום מימין למטה במסך ממשיך להוציא אותי מדעתי.
לפטופ בלי אינטרנט זה כמו לעשות ביד.
-----
בנימה כל כך אחרת
ביקרנו את אמא שלי ביום שישי בערב. יצאתי משם מדוכאת בטירוף וזה עוד לא עבר לי. כמה נורא זה להזדקן בלי בנזוג, עם מעט מאוד חברה, עם ילדים שעסוקים בעצמם, בלי כסף ובלי בריאות. היא נראתה כל כך במצוקה, שזה היה מראה נורא. הלב שלי שותת דם כבר הרבה זמן בגללה, נורא שככה כבר למדתי לחיות. אבל מסתבר שיש גבול גם לאפטיה והדם כבר עלה לי לראש וחייבים לעזור אפילו לכאלה שמשחקים אותה שלא רוצים. לפעמים צריך לכפות שליטה, גם אם אלה ההורים (שלך).
אז זימנתי ועידת פסגה של כל האחים יחד איתה ביום רביעי בערב. יש לי הרבה רעיונות יצירתיים איך לפתור את הבעיות. אני יודעת שיצליח ולא מפסיקה לטרטר לעצמי במוח עם זה, למרות שנדרש כאן המון שיתוף פעולה. בכל זאת גדלנו באותו בית ובכל זאת כולנו חולקים את אותו לב שותת דם על אם שנתנה הכל לילדיה, עד שלא נותר לה מאום לעצמה, אפילו לא את עצמה (ואולי בעיקר אין לה את עצמה).
תחזיקו ל(ה)י אצבעות.
עע
לפני 16 שנים. 18 בפברואר 2008 בשעה 1:04