אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

You'd kill yourself for recognition

אני יותר מראויה, אני איכותית, דאמיט.
לפני 10 שנים. 30 בספטמבר 2013 בשעה 10:17

הם שוכבים קרוב אליי משני צדדיי, מריחים אותי, מנשקים אותי. אני מקשיבה לנשימות שלהם, ללחישות הקטנות והקטועות שלהם באוזניי.
הידיים שלי נשלחות תחתיהם, להצמיד אותם אפילו קרוב יותר אליי. אני רוצה להרגיש זין קשה ומשתוקק מתחכך בי מכל צד, אני רוצה להיות עטופה באהבה תשוקתית מתקתקה-מטונפת, פנינה בצדפה.

עטופה במרשרשים וסרט, ממתיקה סוד, אני המתנה שלהם. מושא התשוקה. השליטה הבלתי מעורערת והם יעשו כל שאצווה.
כל הווייתם שלי, אליי. מרכז היקום.
אין בי שום תכנון או מאמץ. לא יוצאת ממני טיפת רוע, גם לא סאדיזם. רק אהבה משתוקקת אל שניהם, מהולה בנטייה הטבעית שלי לקבל כל מה שאני רוצה.
הם מתחככים בי יותר ויותר, דוחפים לי ידיים לכל חור אפשרי, לכל מרכז עינוג בגופי.
אף אחד מהם עוד אפילו לא חדר אליי ואני כבר פועמת בטירוף,
מאושר.
מעונג.
מ א ה ב ה.

אני מבקשת מהם לסגוד לי במילים באוזניי, לפרוט את תחושותיהם ומה עובר בגופם.
לתאר לי מה עוד הם רוצים לעשות לי.
לספר לי כמה אני יפה, כמה אני מילפית, כמה אני מלכה ואלה וכמה שזה הורג אותם.
האגו שלי מתעלס עם מילותיהם.
ההכרה כבר לחלוטין נמוגה, אני לא יודעת מי הוא מי.

והלילה רק התחיל.

 

עע

Brida​(נשלטת){DDDOM} - אני כל כך!!! שמחה שחזרת לכתוב.
3>
לפני 10 שנים
Dominiqua Shiraz - ברצינות עכשיו?
לפתע אני קולטת שהמיצים של כולנו התערבבו זה בזו, ובזה. אותה הקלחת, רגעים נשכחים ביחד ולחוד ובקונסטלציות שונות שלעולם חרוטים בליבי. ועיני מצטעפות בערגה. אח, כמה אהבנו.
לפני 10 שנים
עטלפית על{לאסי} - אח, כמה אנחנו עדיין אוהבים!
את חסרה לנו בטירוף 3>
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י