עשר, חמישי בערב, החצר מפוצצת אנשים. ישיבה רצינית ואני נותנת בראש בלי הפסקה- מתמססטלת, שותה, מרחפת לגמרי. מתה שיתפנו כבר כולם. מסתכלת עליך ומרטיבה. מאוהבת בך באטרף. אתה כל כך גברי, יושב שם סקסי ויפה בטירוף, מתנהל מול כולם בבטחון, עם עומק מחשבתי, חוש הומור אין סופי. אני רואה איך מקשיבים לך. הכל נון שלנטי, בכלל לא משחק - אתה שלם, מרוכז, נינוח. זה שכל כך טוב לך, טוב לנו, פשוט זועק למרחקים.
4 לפנות בוקר. חדר השינה שלנו, בחוץ שקט מופתי. הולכים להתקלח. אין לי חשק, אני רוצה לשחק. חושבת איך לארגן לך שעשועים ופתאום נזכרת בבייבידול הטורקיזי המכוער שקיבלתי מאמא שלי. ממממ, דווקא רציתי לשמור את זה לאחרי החתונה, לשדרג לך את ההופעה הכלבית, אבל לא יכולתי להתאפק. הוצאתי את השקית, חיכיתי שתחזור מהשירותים. ידעתי שהטורקיז הזה יהלום אותך בטירוף. התרגשתי, התחלתי להרטיב. ידעתי: הולך להיות סשן ארוך, עמוק לתוך סוף השבוע. אתה הולך להיות חגור-נעול למרותי.
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=19988&highlight=
תוך 10 דקות משם, אנחנו בסלון. אני, צופה בפורנו המעולה שהורדת לי. אתה, ספון עמוק בין רגליי או תחת נעליי, מנשק את גופי, מחבק ומלקק - סוגד לי ואוהב אותי כל כך. נעים וטוב לי, המגע שלך מחרפן אותי ואני במצב של חרמנות על, כבר מתחילה ממש לסגוד לעצמי. כמה שאני מרגישה טוב עם עצמי, שלמה ושקטה על אמת - לראות את עצמי דרכך, לראות עד כמה אני עושה את זה לך - גורם למלכותיות שלי להתעצם, ממש להשפריץ ממני. אתה סוגד לי באמת וזה מוציא ממני את המלכה הפייה - זו שרוצה לעשות לך קסמים, שרוצה לענג, לשחק משחקים. שנהנית מהחיים.
ביקשתי ממך להלביש אותי בביריות, לשים לי אודם, לאסוף לי יפה את השיער ושלחתי אותך אל הפינה. עינגתי את עצמי לפנייך, לעינייך, רציתי לתת לך מנה של עונג מהולה בגעגוע, שנייה לפני שאני חוטפת אותך למיטה וגומרת עליך, מתמסרת לעינוגייך. התבוננת כמהה, זרח ממך אור. הרגשתי כל כך טוב, מלכותית, רקדתי לפנייך. הרגשתי שהתפקיד שלי בתור מלכתך הוא לתת לך את השואו של חייך, שתראה כמה האישה שאתה הכי אוהב ומעריך, האישה-המלכה שלך, המחנכת והקפדנית - היא הדבר הכי יפה ונשגב בעולם. על פנייך זה היה בדיוק המבט. ראית את זה, ראית אותי, ראית איך יש לי משהו שלם עם עצמי ורצית לדעת, התחננת לגעת, ורק ישבת שם עם הבייבידול המגוחכים האלה, אוננת בטירוף וסגדת לי.
המילה סגידה כל כך מוזרה לי תמיד, אבל היא הביטוי הכי מדויק למה שאני רואה ממך.
וככה, כבר שלושה ימים אני מתעסקת במיניות. איבדתי את כל הריכוז שלי. אני עכשיו פותחת את הבלוג כדי שיהיה לי מקום פורקן למה שקורה בבית המוטרף הזה. אבל עכשיו, עצירה, - פיפי ולישון.
לפני 17 שנים. 16 ביולי 2007 בשעה 0:16
