לפני 16 שנים. 24 בנובמבר 2007 בשעה 16:28
התחבושות ירדו.
הכאב איום ונורא.
אולי כבר שכחתי איך מתמודדים עם כאב.
אולי הוא באמת יותר ממה שתכננתי.
והכלב שניתח אותי. הוא לא רופא.הוא סוג של קצב.
הבטיח לי חתך אחד במקום בלתי נראה
ושורה של חתכים קטנים מילימטריים.
בפועל, בחלק היחיד של הגוף שלי שהיה לרוחי
החלק היחיד שלא נשא צלקות ויכולתי לחשוף אותו ולהרגיש נוח,
עכשיו גם הוא מצולק לחלוטין.
בא לי למות
