לפני 16 שנים. 28 בינואר 2008 בשעה 11:35
יום שלם במאוזן, עדיין, אבל כבר לא בגובה האסלה. שינוי מרענן אחרי 3 ימים,
שבהם הכרתי באופן אישי וצפוף את הפוגות ברצפת האמבטיה.
מצד שני, מזג האויר מחייב מציאת תרוץ קביל, להמשך שהייה בבית, צמוד לפוך.
עם כל החום והמחלה, חלמתי חלומות מסוייטים ביותר. הרופא שלי, בעיות בחניה,
ואיש שמחזיק על כתפו ירך כרותה, של אדם, ומשום מה מתחיל ללעוס אותה.
ולמרות הכל, לא הרגשתי מאויימת. זה הרגיש קצת כמו פארודיה על משהו.
אולי תת המודע שלי, התחיל לצחוק עלי?
פגוש אחד שצחק עלי, אתמול לפנות ערב, הכניס אותי לפרנציפ.
זה לקח הרבה שעות, אבל הפכתי להיות גאון מחשבים. האקרית מדרגה ראשונה.
מחר לימודים. שוב. אני מתחילה לחשוש מימי שלישי.
