החלומות...
החלומות מטריפים לי את החיים. אני חולמת אותם בשאריות הלילה שאני ישנה, חולמת אותם בשעות היום בתוך שינה טרופה שמנסה לספק את מה שהלילה חיסר.
חלומות מפחידים, מלאי מורא. אני שם, אבל לא יכולה להשפיע. שם, אבל לא לוקחת חלק. יכולה רק להרגיש את הפחד את האימה. לא יכולה לישון אותם לא ילכולה להתעורר אותם.
אני שוב שם מרצוני בעל כורחי. אני שם משותקת והכל מתרחש סביבי. אני עליו ואני רוצה להיות שם ואני סובת מלהיות שם אבל לא יכולה לקום וללכת. ומסביבי, הכל מתרחש כרגיל, כאילו אני לא שם ואני לא סובלת ואני לא פוחדת ואני לא רוצה לקום אבל כן רוצה לברוח
החלומות האלה מטריפים לי את היום מטריפים לי את החיים. אני לא ישנה בלילות לא ערה בימים
נורא רגועה כאילו לא מושפעת מוטרפת משתגעת. אני כל כך ערה, לא עייפה בכלל וכל כך רוצה לישון ואין כדור כימיקל או ברזל יגרום לי לישון ואני ממשיכה להיות ערה ערה ערה ערה
לפני 17 שנים. 9 ביולי 2007 בשעה 11:18
