עוד לא בטוח... נראה...

את העיניים המתריסות שלה אני מדליק ומכבה בכף יד פרושה.

"אני יוצאת עם מישהו"
בדיוק כשמצאתי אותה.
אני שותה קצת, אני מנגן קצת, מתישהו זה הופך להרבה.

באצבעות רועדות וקמוטות מזקנה של שנים ביחד הוא פורף את כפתורי החולצה שלה ולא אכפת לו בכלל שאני רובץ מולם בדשא של החתולים ומקנא.

​"הדם שלך" אני אומר לעיניים הנפערות שלה
"עושה לי יותר מדי רעש"

כשהיא לא מסתכלת אני עוצם עיניים ומזדיין עם הזכרון שלה.​

על העצמות המתפוקקות כמו קרשים ישנים בספינה טובעת פרוש העור שלי כמו מפרש הנושא אותי הלאה אל עבר יום מותי
עוד יום

"כי קל לאהוב אותך" היא אומרת לי כשאני שואל למה
אני משתתק וחושב על כל הפעמים שהיא לא.

"אני נראית בסדר?"
"את עושה קווטצ' קטן בלב שלי כל פעם כשאני מסתכל עלייך" אני אומר לה
היא מחבקת אותי חזק ואני לא מספר לה על הקווטצ' הגדול יותר

אני מסתכל על הירח בעיניים עצומות
ככה אני גם מנגן
"בוא לישון" היא אומרת לי ואני נרדם בגוף וחולם עם הלב.

"אני שלך" היא כותבת לי ממרחק שנות עור

אני נדרך.