לפני 10 שנים. 8 במאי 2014 בשעה 15:49
"אה" אני אומר לה ומחייך ולא באמת מבין עד כמה
"את מאלה"
עצמות הקרסול שלי כואבות שוב והחיים שלי
משתנים.
עוד לא בטוח... נראה...
קצת על עצמי וכל מי שגר בתוכי...לפני 10 שנים. 3 במאי 2014 בשעה 23:26
"אני אמות שם במרפסת, באחד החגים" מתנפצת בי שורה מהשיר שלו שאני אוהב נורא וחושב על שלי שיגיע בלילה חם ויבש שבו האספלט יקיא מתוכו את חומה המעוור של השמש ההיא שכבר מתה עלינו לטובה ותחת ירח המוות שלי תמיד מגיע תחת ירח פעם רציתי למות חבוק עד שהיא אמרה לי שלבד, כולנו מתים לבד וגם אני.
עראק וגיטרה בינות כל הארגזים האלה שכאן והשיר הזה, של האספלט הזה, אצלי בראש.
תמיד.
לפני 10 שנים. 29 באפריל 2014 בשעה 21:14
"אני צריכה לדעת עם כמה בני משפחה אתה מגיע"
אני חושב עלייך כשאני עונה לה שאני מגיע לבד.
לפני 10 שנים. 26 באפריל 2014 בשעה 22:14
עץ הלימון שלי הולך וגווע
אין לו מספיק שמש והאהבה שלי לא מספיקה לו.
האהבה שלי אף פעם לא מספיקה.
אני אוסף את העלים שלו אחד, אחד ולא חושב על כלום.
כלום.
לפני 10 שנים. 17 באפריל 2014 בשעה 23:07
אני אוהב את זה שאני מזדקר כשאני רואה אותה
לפעמים,
רק לפעמים,
גם היא.
לפני 10 שנים. 16 באפריל 2014 בשעה 23:27
הירח הזה שתלוי בשמים כשהוא עגול וגדול ויפה כל כך עושה לי להיות חסר מנוחה וצריך ורוצה ואני לא נזהר ושביבים של חיים פוצעים אותי כשאני מרופף קצת את האחיזה בהגנות שלי האצבעות של הרוח בדירה הזו שאני לא מסוגל לקרוא לה בית קרות יותר מאחותה המהירה שנושבת לי באזניים ומתחפרת לי בתוך המעיל כמו אהובה ישנה שיודעת היכן לגעת אני מצטמרר בכל זאת ולא בא לי תה של חולים ולעראק יש טעם מריר של געגוע או החמצה זה לא המוח שיודע את התשובה אני מתגעגע לירח שלי מפעם ולריחות האספלט שלא התחשב בכלום אני מזדקן אל מול כבישים מהירים של אין והצמיגים של הילד כבר לא מתחפרים בנהמות עמוקות אל תוך האספלט הזה שמושל בנו תמיד כשהירח מלא ואנחנו נעשים מחוסרי מנוחה וצריכים ולא זהירים מזדיינים עם הרוח עד כדי דמעות של קור
עצום
בלב.
הבקרים של הירח המלא מוצאים אותי.
תמיד.
מוצאים.
אותי.
לפני 10 שנים. 14 באפריל 2014 בשעה 22:09
אנחנו מדברים על אהבה ואני חושב על הלב שלי שמודבק ברצועות מסקינטייפ ישנות מדי של אהבות מרסקות מדי שמצהיבות ומתחילות להתקלף כבר בקצוות.
אני מפחד מהרצועה הבאה.
לפני 10 שנים. 13 באפריל 2014 בשעה 23:37
"את צריכה" אני רוצה להגיד לה כשהעיניים שלה פוגשות את שלי "לבחור בי"
אבל העיניים שלה נעצרות רק לרגע והערפל חוזר ואני אומר לו שאני צריך אוויר ויוצא ועדיין מספיק לראות את הזרועות שלה נסגרות מסביב לגוף אחר.
לפני 10 שנים. 9 באפריל 2014 בשעה 21:33
"ככה זה עם האנשים שלא יודעים לעשות זיונים ללילה" אני אומר לה
היא מכורבלת בתוך שמיכה אצלי בספה ואפשר לראות רק קצת מכוס הקפה שלה והשיער הנפלא שלה שמצליח להתחמק מכל הגומיות שלה אבל מהאצבעות שלי לא
"אנחנו כמו זכוכית שבורה, צריכים להחזיק אותנו ממש ממש טוב אחרת אנחנו פוצעים"
קצת אחר כך אני אומר לה שיש אוכל, פשוט, מסודר על צלחות פשוטות, קצת כמוני
קצת אחר כך אני אוכל ברעש ועם האצבעות והיא תעשה פרצופים כמו תמיד
קצת אחר כך היא תזדיין בשקט מופתי כמו שהיא יודעת
קצת אחר כך היא תרדם בצד שלה ואני אמשוך את האצבעות היפות שלה להתכסות בהן
קצת אחר כך
קצת אחר כך יהיה לי קר.
לפני 10 שנים. 7 באפריל 2014 בשעה 21:50
"תחזרי, תחזרי" אני שר לה שירי אהבה בקול שרוף מעראק וזכוכיות שבורות של צלקות בלב
אני לא זוכר אם זייפתי.