לפני 10 שנים. 9 באפריל 2014 בשעה 21:33
"ככה זה עם האנשים שלא יודעים לעשות זיונים ללילה" אני אומר לה
היא מכורבלת בתוך שמיכה אצלי בספה ואפשר לראות רק קצת מכוס הקפה שלה והשיער הנפלא שלה שמצליח להתחמק מכל הגומיות שלה אבל מהאצבעות שלי לא
"אנחנו כמו זכוכית שבורה, צריכים להחזיק אותנו ממש ממש טוב אחרת אנחנו פוצעים"
קצת אחר כך אני אומר לה שיש אוכל, פשוט, מסודר על צלחות פשוטות, קצת כמוני
קצת אחר כך אני אוכל ברעש ועם האצבעות והיא תעשה פרצופים כמו תמיד
קצת אחר כך היא תזדיין בשקט מופתי כמו שהיא יודעת
קצת אחר כך היא תרדם בצד שלה ואני אמשוך את האצבעות היפות שלה להתכסות בהן
קצת אחר כך
קצת אחר כך יהיה לי קר.