חוויות

קבענו שנצא לשתות משהו, לחגוג את יום ההולדת שלי.
אחרי מקלחת שאורכת שעה אני מתארגנת, מתייפייפת בשבילו,לובשת שחורים,עונדת תכשיטים,קרמים,בושם ולדרך-הטקס הקבוע.
אני מגלה שחסמו לי את הכביש ואאלץ לעשות סיבוב,אני כל כך מחכה כבר להגיע ולחבק אותו ולהרגיש אותו, כל כך התגעגעתי.
נסיעה שבד"כ אורכת 20 דקות,הפכה לה לשעה, שבסופה זכיתי סוף סוף לדפוק בדלת.
אני נכנסת, כבר חצות והוא עדיין לא לבוש. 'או.קי.', חושבת לעצמי, 'אנחנו בכלל הולכים לאנשהו?'.
-"דפקת הופעה", אומר
-"תודה",עונה.
הוא תופס אותי בשערות ומיד מעיף אותי, הברכיים נדפקות על הרצפה,מושך אותי לחדר השינה,ואני זוחלת,מנסה לעמוד בקצב.
אנחנו מגיעים לחדר השינה,אני מרימה את הראש ומגלה להפתעתי שכל החדר מואר בנרות,ממש כמו בסשן הראשון.
-"את עדיין רוצה לצאת?", שואל.
-"מעדיפה להישאר",עונה.
אני עומדת על ארבע,כשרגלו מצמידה לי את הלחי לריצפה,מרגישה עמוק בפנים שהפעם זה הולך להיות קשה.
הוא מצווה עלי לעבור לשבת על הברכיים כשידיי מאחורי הגב והראש מורם. אני מבצעת.
הוא מתחיל לסטור לי על הלחיים,ימין ושמאל לסירוגין,בכל סטירה הלחי בוערת יותר ויותר,והן רק הולכות ומתחזקות.
-"את זוכרת את מילת הבטחון?",שואל.
-"כן אדון",עונה.
האוזניים מצלצלות,הפנים בוערות,הוא ממשיך לסטור,יורק בין לבין,ואני לא רוצה שיפסיק לעולם,מרגישה איך הכל גועש מבפנים.
מצד אחד,כל כך משפיל,מצד שני כל כך כואב, אבל כלום לא משתווה להרגשה עמוק בפנים,אותה ההרגשה שאי אפשר לתאר,הנאה מעוותת שלא רוצה שתגמר.
מחבר לי אטב לכל פטמה,לאחר מספר שניות מושך בחוזקה, אני מרגישה כאילו הפטמה עומדת להתלש,רואה בצבוץ של דם.
-"כואב?"
-"מאוד".
הוא דוחף אותי עם רגלו אחורה כך שאני נופלת על הגב,רגלי פתוחות ורגלו מזיינת אותי. אני רטובה,משתוקקת.
הוא מתיישב על המיטה,ואני מיד קופצת מחבקת את רגלו,מצמידה אליה את ראשי,לא רוצה לעזוב, רק שיחבק,שילטף טיפה.
הוא מסמן לי לעלות על המיטה,על ארבע,מביא את הקרופ' ומתחיל במלאכה,
-"בת כמה אמרנו שאת?23?"שואל
-"כן אדון",עונה
-"תתחילי לספור,בקול רם" אומר.
כל הצלפה שנוחתת מלווה בספירה,בשלב מסויים אני כבר מתחילה להתפתל,התחת בוער,מגיעה ל-23,ואז מגיעה אחת לשנה הבאה,חזקה,מכל הלב,אני נופלת עם הפנים על המזרן,איזו הקלה.
הוא לוקח את הקיין,ממשיך להכות על ישבני,בחיים לא כאב לי כל כך.
אני מתרוממת על הברכיים,הוא תופס לי את החזה,מתחיל להצליף על החזה,שד ימין,שד שמאל,עוד מכה,ועוד אחת,כאב חד מפלח אותי,זה כמעט בלתי נסבל,'אולי הגיע הזמן להפסיק?' חושבת, 'לא,אני לא רוצה',אני מתחילה להתקפל עם כל מכה.
"תפסיקי לזוז,שבי זקוף",אומר.
אני מתיישרת,הוא ממשיך להצליף,הכאב חד,אני מתנשפת בכבדות,לא יודעת מה מספר ההצלפות שספגתי,מסתכלת על החזה, בחיים לא ראיתי אותו צבעוני כל כך,אדום,צהוב,סגול,שחור,כחול, מיליון צבעים עזים, כל כך מפחיד עם זאת כל כך יפה.
הוא מגוון קצת,מניח את השוט ועובר לקיין.
הוא הופך אותי על גבי,מפסק לי באמצעות הקיין את הרגליים, אני כב ריודעת מה הולך לקרות,הקיין מונף באויר ואני נאבקת ברפלקס לסגור את רגליי,נוחתת מכה על השפתיים,האצבעות ברגליים מתכווצות,אני תופסת בכל הכוח בסדין,הקיין מונף, פעם נוספת,עוד מכה, ועוד אחת.
הוא אומר לי לעמוד ליד המיטה,להתכופף ולהישען על המיטה,אני מבצעת.
אני כבר מתחילה לאבד תחושה בישבן,הוא ממשיך להצליף בי עם הקיין,במכות הראשונות אני עוד עומדת,לאט לאט מתחילה כבר לכרוע,להמשך לכיוון הרצפה,מרימה את עצמי בחזרה לעמידה,עוד כמה מכות,עוד פעם מתיישבת.
-"תפסיק כבר לזוז, מה אני צריך לקבע אותך בגבס שלא תזוזי?".
עוד כמה מכות,זהו נגמר,איזו הרגשה, הכאב,העוצמה,הבעירה.
-"זאת הייתה ההתחלה,מוכנה לחלק השני?"שואל.
-"כן אדון",עונה.
-"את בטוחה? להמשיך?"
-"כן אדון".
-"שכבי על המיטה",אומר.
אני נשכבת.
הוא מביא את הרצועות,אני מושיטה את יד ימין,יד שמאל,רגל ימין,רגל שמאל,הגפיים מוכנות.
הוא מחבר לי את הידיים אל גב המיטה,תופס את הרגליים מחבר אל הידיים,חור התחת מורם באויר,מוכן בשבילו.
'מה הוא הולך לעשות עכשיו?'חושבת לעצמי,
הוא מביא כיסוי עיניים,מלביש על ראשי,זהו, לא יכולה לראות,לא יכולה לזוז.
-"יש לך יום הולדת,אז צריך להדליק נרות"אומר.
הוא מביא נר ומתחיל לדחוף לי אותו לתחת. אני לא מצליחה להחזיק אותו,הוא כל הזמן נופל החוצה, "תכווצי את השריר" אומר, "שלא יפול", אני מנסה אך זה עדיין מחליק החוצה, "את תשרפי את הבית,חבל, תתפסי כבר".
עושה עוד מאמץ,מצליחה להחזיק את הנר,הוא נדלק.
הוא מביא נר נוסף,מרגישה את השעווה מטפטפת לי באיזור התחת ובין הרגליים,מרוכזת בהחזקת הנר,כל כך מובכת, שוכבת חסרת אונים, נר תקוע לי בתחת,נראית כמו עוגת יום הולדת, כל כך מגוחך.
הוא מוציא את הנר,עוברות מספר שניות,אני מרגישה אצבע בתוכי,אחר כך עוד אחת,ועוד אחת, אני מחייכת לעצמי, החלק האהוב עלי מגיע,כל כך חיכיתי שיעשה זאת.
אין דבר שאוהבת יותר,זה כל כך מרגיע,מענג,הלוואי ויכלתי לחוות את זה כל הזמן,להרגיש איך הנרתיק מתאים את עצמו בכזו שלמות לאט לאט,מתרחב בהדרגה עד שעוטף את הכל,ואז אותה ההרגשה שבפנים,הרטיבות,הגירוי.
כל היד נכנסת,מסתובבת בפנים,אני מרטיבה יותר ויותר,מתחילה לשקוע בעולם הקטן שלי, הראש צונח אחורנית, "תורידי את הכיסוי",אומר,אני מצליחה לדחוף את כיסוי העיניים ממני.
הוא חופר בתוכי עם היד,אני מרחפת,אני יודעת שאני נמצאת בביתו,בחדרו,על מיטתו,אך עם זאת אני לא באמת שם.
מרגישה שזה קרב,פתאום הכל רועד,מתכווץ ומשתחרר, מגיעה האורגזמה,האגן נופל על המיטה-הקלה.
הוא מתיר לי את הידיים והרגליים,אני שוכבת מספר שניות ואז מרימה את עצמי,נעמדת לידו, הוא מחבק אותי מצמיד אותי אליו,
-"לא היה לך סשן כזה בעבר",
-"לא",אומרת
-"אני גאה בך".
אני מחבקת אותו,ראשי על חזו, מרגישה איך העיניים הופכות רטובות,הרי אני לא בוכה,לא רוצה לבכות,לא רוצה לעזוב.
-"את בוכה",אומר,
שותקת.
"בכי של הקלה?" שואל,
"בכי של הקלה",עונה.
עומדים ככה,מחובקים מספר דקות, "לכי תתקלחי,תתרענני",אומר.
אני גוררת את עצמי למקלחת,מכוונת את זרם המים,לא מצליחה להכנס לגמרי,כל טיפה שנוגעת בחזה מרגישה כמו סכין החופרת בעור,מסתובבת עם הגב,התחת כואב.
מכוונת למים קרים יותר,מצליחה להסתגל להרגשת המים הנוזלים על החזה.
פתאום זה מגיע,ככה בהפתעה,ללא כל הכנות,ללא שום סיבה,מתחילות לנזול הדמעות. אני עומדת באמבטיה שעונה על הקיר ולא מצליחה להפסיק לבכות ,'מה את בוכה?', חושבת לעצמי,מחכה לתשובה,אבל זה לא מגיע.
נותנת להכל לצאת החוצה,נרגעת לאחר מספר דקות, מנסה לקרר את הפנים, שלא יראה את העיניים האדומות,הנפוחות.
אני מתעטפת במגבת,משתדלת שלא תגע בפטמות הכואבות,יוצאת אליו.
"הכל בסדר?" שואל
"כן",עונה.
מראה לו את החזה הצבעוני, "אוהבת?"שואל
"כן" עונה.
אני מתיישבת,התחת כואב,צריכה לנסוע לעבודה בעוד מספר שעות, מנסה לתאר לעצמי איך אשב על הכסא בבוקר למחר,ניחא הכסא,' איך אשים את החזיה לעזאזל?'.
אנחנו עוברים למיטה,אני נצמדת אליו,מחבק אותי,הרגשה כל כך נעימה על הגוף הכואב.